ויקרא 7

1 וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא

So er lovi um skuldofferet: Det er høgheilagt.

2 במקום אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם ואת דמו יזרק על המזבח סביב

På same staden som dei slagtar brennofferet, skal dei slagta skuldofferet. Blodet skal dei skvetta rundt ikring på altaret,

3 ואת כל חלבו יקריב ממנו--את האליה ואת החלב המכסה את הקרב

og alt feittet skal dei bera fram for Herren, både spælen og netja,

4 ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה

og båe nyro med talgi som er på deim og rekk burtåt låri, og den store livreflaga - den skal skjerast utor i hop med nyro -

5 והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה אשם הוא

og presten skal brenna det på altaret til ein offerrett for Herren; då er det eit rett skuldoffer.

6 כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא

Alle menner som er prestar, må eta av det; på ein heilag stad skal det etast; det er høgheilagt.

7 כחטאת כאשם--תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה

Med skuldofferet er det like eins som med syndofferet - det gjeld same lovi for båe; den presten som gjer soning med det, han skal hava det.

8 והכהן--המקריב את עלת איש עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה

Når ein prest ofrar brennoffer for ein mann, so skal den same presten hava hudi av offerdyret som han hev bore fram.

9 וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת--לכהן המקריב אתה לו תהיה

Og alle grjonoffer som vert baka i omn og alle som er tillaga i panna eller på takka, deim skal den presten hava som ber deim fram.

10 וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה--לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו

Men alle andre grjonoffer, anten dei er blanda med olje eller turre, skal høyra alle Arons-sønerne til, den eine som den andre.

11 וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליהוה

So er den lovi som gjeld når nokon kjem til Herren med eit takkoffer:

12 אם על תודה יקריבנו--והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן

Er det til Guds lov og pris han ofrar det, so skal han attåt slagtofferet bera fram hellekakor med olje i, og tunnbrødleivar som er smurde med olje, og fint mjøl som er blanda med olje og knoda til kakor.

13 על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו

Det er dei offergåvorne han skal bera fram attåt lov- og takkofferdyret, og umfram det skal han hava med seg syrte kakor.

14 והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליהוה לכהן הזרק את דם השלמים--לו יהיה

Av offergåvorne skal han gjeva ei av kvart slag i reida åt Herren; det skal presten hava, han som skvetter blodet av takkofferet på altaret.

15 ובשר זבח תודת שלמיו--ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר

Kjøtet av lov- og takkofferet lyt etast same dagen som det vert frambore; ingen må gøyma noko av det til morgons.

16 ואם נדר או נדבה זבח קרבנו--ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל

Er det eit slagtoffer som ein hev lova eller gjev i godvilje, so skal det helst etast same dagen som han ber fram offeret sitt. Vert det noko att, so kann det etast dagen etter.

17 והנותר מבשר הזבח--ביום השלישי באש ישרף

Men det som er att av offerkjøtet tridje dagen, skal brennast upp i elden.

18 ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה--המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא

Dersom nokon et av takkofferkjøtet tridje dagen, so hev Herren ingen hugnad i offeret, og det vert ikkje rekna den til gode som bar det fram; det skal haldast for utskjemt og ureint, og den som et av det, gjer ei misgjerning som han kjem til å lida for.

19 והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל--באש ישרף והבשר--כל טהור יאכל בשר

Kjøt som hev vore innåt noko ureint, må heller ikkje etast; det skal brennast upp i elden. Elles kann alle som er reine eta av kjøtet.

20 והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו--ונכרתה הנפש ההוא מעמיה

Men den som et kjøt av Herrens takkoffer medan det er noko ureint på honom, han skal rydjast ut or ætti si.

21 ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר ליהוה--ונכרתה הנפש ההוא מעמיה

Og når ein mann kjem nær noko ureint, anten det er slik ureinska som kann vera på folk, eller det er eit ureint dyr eller noko anna ureint og ufyse, og han so et av takkofferkjøtet åt Herren, so skal den mannen rydjast ut or ætti si.»»

22 וידבר יהוה אל משה לאמר

Og Herren tala atter til Moses, og sagde:

23 דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וכשב ועז--לא תאכלו

«Tala til Israels-borni og seg: «De må aldri eta feitt, anten av ukse eller sau eller geit.

24 וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו

Feittet av sjølvdaude dyr og av dyr som er rivne i hel, kann de nytta til ymse ting, men eta det må de ikkje.

25 כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה ליהוה--ונכרתה הנפש האכלת מעמיה

Er det nokon som et feittet av slikt bufe som dei tek til offer åt Herren, so skal den som gjer det rydjast ut or ætti si.

26 וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה

Og ikkje i noko hus må de eta blod, anten av fugl eller fe.

27 כל נפש אשר תאכל כל דם--ונכרתה הנפש ההוא מעמיה

Den som nokosinne et blod, han skal rydjast ut or ætti si.»»

28 וידבר יהוה אל משה לאמר

Og Herren tala atter til Moses, og sagde:

29 דבר אל בני ישראל לאמר המקריב את זבח שלמיו ליהוה--יביא את קרבנו ליהוה מזבח שלמיו

«Tala til Israels-borni og seg: «Den som vil bera fram eit takkeslagtoffer åt Herren, han skal sjølv koma med det han vil gjeva Herren av offeret sitt.

30 ידיו תביאינה את אשי יהוה את החלב על החזה יביאנו--את החזה להניף אתו תנופה לפני יהוה

Med sine eigne hender skal han bera fram dei offerretterne som er etla åt Herren. Både bringestykket og feittet skal han bera fram, og bringestykket skal svingast att og fram for Herrens åsyn.

31 והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו

Og presten skal brenna feittet på altaret, so røyken stig upp mot himmelen; men bringestykket skal Aron og sønerne hans hava.

32 ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם

Og det høgre låret skal de gjeva presten i reida av takkofferi dykkar:

33 המקריב את דם השלמים ואת החלב--מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה

den av Arons-sønerne som ber fram takkofferblodet og feittet, han skal hava det høgre låret for sin lut.

34 כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל

For svingebringa og lyftelåret av takkeofferi frå Israels-folket tek eg imot av deim, og gjev det åt Aron, presten, og sønerne hans; det skal i all æva vera retten deira av Israels-folket.»»

35 זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי יהוה ביום הקריב אתם לכהן ליהוה

So var den luten Aron og sønerne hans fekk av Herrens offerretter den dagen dei vart kalla til å gjera prestetenesta for Herren;

36 אשר צוה יהוה לתת להם ביום משחו אתם מאת בני ישראל--חקת עולם לדרתם

det var det Herren sagde at Israels-borni skulde gjeve deim den dagen dei vart salva, og det skulde vera retten deira ætt etter ætt i all æva.

37 זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים--ולזבח השלמים

Dette var lovi um brennofferet og um grjonofferet og um syndofferet og um skuldofferet og um vigsleofferet og um takkofferet,

38 אשר צוה יהוה את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ליהוה--במדבר סיני

den som Herren kunngjorde for Moses på Sinaifjellet, den gongen han gav Israels-folket det bodet at dei skulde bera fram offergåvorne sine for Herren i øydemarki kring Sinai.