ויקרא 7

1 וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא

Haec quoque lex hostiae pro delicto, Sancta sanctorum est:

2 במקום אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם ואת דמו יזרק על המזבח סביב

idcirco ubi immolabitur holocaustum, mactabitur et victima pro delicto: sanguis eius per gyrum altaris fundetur.

3 ואת כל חלבו יקריב ממנו--את האליה ואת החלב המכסה את הקרב

Offerent ex ea caudam et adipem qui operit vitalia:

4 ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה

Duos renunculos, et pinguedinem quae iuxta ilia est, reticulumque iecoris cum renunculis.

5 והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה אשם הוא

et adolebit ea sacerdos super altare: incensum est Domini pro delicto.

6 כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא

Omnis masculus de sacerdotali genere, in loco sancto vescetur his carnibus, quia Sanctum sanctorum est.

7 כחטאת כאשם--תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה

Sicut pro peccato offertur hostia, ita et pro delicto: utriusque hostiae lex una erit: ad sacerdotem, qui eam obtulerit, pertinebit.

8 והכהן--המקריב את עלת איש עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה

Sacerdos qui offert holocausti victimam, habebit pellem eius.

9 וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת--לכהן המקריב אתה לו תהיה

Et omne sacrificium similae, quod coquitur in clibano, et quidquid in craticula, vel in sartagine praeparatur, eius erit sacerdotis a quo offertur:

10 וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה--לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו

sive oleo conspersa, sive arida fuerint, cunctis filiis Aaron mensura aequa per singulos dividentur.

11 וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליהוה

Haec est lex hostiae pacificorum quae offertur Domino.

12 אם על תודה יקריבנו--והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן

Si pro gratiarum actione oblatio fuerit, offerent panes absque fermento conspersos oleo, et lagana azyma uncta oleo, coctamque similam, et collyridas olei admistione conspersas:

13 על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו

panes quoque fermentatos cum hostia gratiarum, quae immolatur pro pacificis:

14 והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליהוה לכהן הזרק את דם השלמים--לו יהיה

ex quibus unus pro primitiis offeretur Domino, et erit sacerdotis qui fundet hostiae sanguinem.

15 ובשר זבח תודת שלמיו--ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר

cuius carnes eadem comedentur die, nec remanebit ex eis quidquam usque mane.

16 ואם נדר או נדבה זבח קרבנו--ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל

Si voto, vel sponte quispiam obtulerit hostiam, eadem similiter edetur die: sed et si quid in crastinum remanserit, vesci licitum est:

17 והנותר מבשר הזבח--ביום השלישי באש ישרף

quidquid autem tertius invenerit dies, ignis absumet.

18 ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה--המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא

si quis de carnibus victimae pacificorum die tertio comederit, irrita fiet oblatio, nec proderit offerenti: quin potius quaecumque anima tali se edulio contaminaverit, praevaricationis rea erit.

19 והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל--באש ישרף והבשר--כל טהור יאכל בשר

Caro, quae aliquod tetigerit immundum, non comedetur, sed comburetur igni: qui fuerit mundus, vescetur ex ea.

20 והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו--ונכרתה הנפש ההוא מעמיה

Anima polluta quae ederit de carnibus hostiae pacificorum, quae oblata est Domino, peribit de populis suis.

21 ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר ליהוה--ונכרתה הנפש ההוא מעמיה

Et quae tetigerit immunditiam hominis, vel iumenti, sive omnis rei, quae polluere potest, et comederit de huiuscemodi carnibus, interibit de populis suis.

22 וידבר יהוה אל משה לאמר

Locutusque est Dominus ad Moysen, dicens:

23 דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וכשב ועז--לא תאכלו

Loquere filiis Israel: Adipem ovis, et bovis, et caprae non comedetis.

24 וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו

Adipem cadaveris morticini, et eius animalis, quod a bestia captum est, habebitis in varios usus.

25 כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה ליהוה--ונכרתה הנפש האכלת מעמיה

Si quis adipem, qui offerri debet in incensum Domini, comederit, peribit de populo suo.

26 וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה

Sanguinem quoque omnis animalis non sumetis in cibo, tam de avibus quam de pecoribus.

27 כל נפש אשר תאכל כל דם--ונכרתה הנפש ההוא מעמיה

Omnis anima, quae ederit sanguinem, peribit de populis suis.

28 וידבר יהוה אל משה לאמר

Locutusque est Dominus ad Moysen, dicens:

29 דבר אל בני ישראל לאמר המקריב את זבח שלמיו ליהוה--יביא את קרבנו ליהוה מזבח שלמיו

Loquere filiis Israel, dicens: Qui offert victimam pacificorum Domino, offerat simul et sacrificium, id est, libamenta eius.

30 ידיו תביאינה את אשי יהוה את החלב על החזה יביאנו--את החזה להניף אתו תנופה לפני יהוה

tenebit manibus adipem hostiae, et pectusculum: cumque ambo oblata Domino consecraverit, tradet sacerdoti,

31 והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו

qui adolebit adipem super altare, pectusculum autem erit Aaron, et filiorum eius.

32 ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם

armus quoque dexter de pacificorum hostiis cedet in primitias sacerdotis.

33 המקריב את דם השלמים ואת החלב--מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה

Qui obtulerit sanguinem et adipem, filiorum Aaron, ipse habebit et armum dextrum in portione sua.

34 כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל

Pectusculum enim elevationis, et armum separationis tuli a filiis Israel de hostiis eorum pacificis, et dedi Aaron sacerdoti, et filiis eius lege perpetua, ab omni populo Israel.

35 זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי יהוה ביום הקריב אתם לכהן ליהוה

Haec est unctio Aaron et filiorum eius in ceremoniis Domini die qua obtulit eos Moyses, ut sacerdotio fungerentur,

36 אשר צוה יהוה לתת להם ביום משחו אתם מאת בני ישראל--חקת עולם לדרתם

et quae praecepit eis dari Dominus a filiis Israel religione perpetua in generationibus suis.

37 זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים--ולזבח השלמים

Ista est lex holocausti, et sacrificii pro peccato atque delicto, et pro consecratione et pacificorum victimis:

38 אשר צוה יהוה את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ליהוה--במדבר סיני

quam constituit Dominus Moysi in monte Sinai, quando mandabit filiis Israel ut offerrent oblationes suas Domino in deserto Sinai.