ויקרא 25
| וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר | 1 |
Locutusque est Dominus ad Moysen in monte Sinai, dicens:
| דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם--ושבתה הארץ שבת ליהוה | 2 |
Loquere filiis Israel, et dices ad eos: Quando ingressi fueritis terram quam ego dabo vobis, sabbatizes sabbatum Domini.
| שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה | 3 |
Sex annis seres agrum tuum, et sex annis putabis vineam tuam, colligesque fructus eius:
| ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ--שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר | 4 |
septimo autem anno sabbatum erit terrae, requietionis Domini: agrum non seres, et vineam non putabis.
| את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ | 5 |
Quae sponte gignet humus, non metes: et uvas primitiarum tuarum non colliges quasi vindemiam: annus enim requietionis terrae est:
| והיתה שבת הארץ לכם לאכלה--לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך | 6 |
sed erunt vobis in cibum, tibi et servo tuo, ancillae et mercenario tuo, et advenae qui peregrinatur apud te:
| ולבהמתך--ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל | 7 |
iumentis tuis et pecoribus omnia quae nascuntur, praebebunt cibum.
| וספרת לך שבע שבתת שנים--שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה | 8 |
Numerabis quoque tibi septem hebdomadas annorum, id est, septies septem, quae simul faciunt annos quadraginta novem:
| והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם | 9 |
et clanges buccina mense septimo, decima die mensis, propitiationis tempore, in universa terra vestra.
| וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו | 10 |
Sanctificabisque annum quinquagesimum, et vocabis remissionem cunctis habitatoribus terrae tuae: ipse est enim iubilaeus. Revertetur homo ad possessionem suam, et unusquisque rediet ad familiam pristinam:
| יובל הוא שנת החמשים שנה--תהיה לכם לא תזרעו--ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה | 11 |
quia iubilaeus est et quinquagesimus annus. Non seretis, neque metetis sponte in agro nascentia, et primitias vindemiae non colligetis,
| כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה--תאכלו את תבואתה | 12 |
ob sanctificationem iubilaei, sed statim oblata comedetis.
| בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו | 13 |
Anno iubilaei redient omnes ad possessiones suas.
| וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך--אל תונו איש את אחיו | 14 |
quando vendes quippiam civi tuo, vel emes ab eo, ne contristes fratrem tuum, sed iuxta numerum annorum iubilei emes ab eo,
| במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך | 15 |
et iuxta supputationem frugum vendet tibi.
| לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך | 16 |
Quanto plures anni remanserint post iubilaeum, tanto crescet et pretium: et quanto minus temporis numeraveris, tanto minoris et emptio constabit. tempus enim frugum vendet tibi.
| ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם | 17 |
Nolite affligere contribules vestros, sed timeat unusquisque Deum suum, quia ego Dominus Deus vester.
| ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם--וישבתם על הארץ לבטח | 18 |
Facite praecepta mea, et iudicia custodite, et implete ea, ut habitare possitis in terra absque ullo pavore,
| ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה | 19 |
et gignat vobis humus fructus suos, quibus vescamini usque ad saturitatem, nullius impetum formidantes.
| וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו | 20 |
Quod si dixeritis: Quid comedemus anno septimo, si non severimus, neque collegerimus fruges nostras?
| וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים | 21 |
Dabo benedictionem meam vobis anno sexto, et faciet fructus trium annorum:
| וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה--תאכלו ישן | 22 |
seretisque anno octavo, et comedetis veteres fruges usque ad nonum annum: donec nova nascantur, edetis vetera.
| והארץ לא תמכר לצמתת--כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי | 23 |
Terra quoque non vendetur in perpetuum: quia mea est, et vos advenae et coloni mei estis.
| ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ | 24 |
unde cuncta regio possessionis vestrae sub redemptionis conditione vendetur.
| כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו--ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו | 25 |
Si attenuatus frater tuus vendiderit possessiunculam suam, et voluerit propinquus eius, potest redimere quod ille vendiderat.
| ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו | 26 |
sin autem non habuerit proximum, et ipse pretium ad redimendum potuerit invenire:
| וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו | 27 |
computabuntur fructus ex eo tempore quo vendidit: et quod reliquum est, reddet emptori, sicque recipiet possessionem suam.
| ואם לא מצאה ידו די השיב לו--והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו | 28 |
quod si non invenerit manus eius ut reddat pretium, habebit emptor quod emerat, usque ad annum iubileum. In ipso enim omnis venditio redibit ad dominum, et ad possessorem pristinum.
| ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה--והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו | 29 |
Qui vendiderit domum intra urbis muros, habebit licentiam redimendi, donec unus impleatur annus.
| ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה--וקם הבית אשר בעיר אשר לא (לו) חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל | 30 |
si non redemerit, et anni circulus fuerit evolutus, emptor possidebit eam, et posteri eius in perpetuum, et redimi non poterit, etiam in iubileo.
| ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב--על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא | 31 |
Sin autem in villa domus, quae muros non habet, agrorum iure vendetur. si ante redempta non fuerit, in iubileo revertetur ad dominum.
| וערי הלוים--בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים | 32 |
Aedes Levitarum, quae in urbibus sunt, semper possunt redimi:
| ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל | 33 |
si redemptae non fuerint, in iubileo revertentur ad dominos, quia domus urbium Levitarum pro possessionibus sunt inter filios Israel.
| ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם | 34 |
Suburbana autem eorum non veneant, quia possessio sempiterna est.
| וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך--והחזקת בו גר ותושב וחי עמך | 35 |
Si attenuatus fuerit frater tuus, et infirmus manu, et susceperis eum quasi advenam, et peregrinum, et vixerit tecum,
| אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך | 36 |
ne accipias usuras ab eo, nec amplius quam dedisti. Time Deum tuum, ut vivere possit frater tuus apud te.
| את כספך--לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך | 37 |
Pecuniam tuam non dabis ei ad usuram, et frugum superabundantiam non exiges.
| אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים--לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים | 38 |
Ego Dominus Deus vester, qui eduxi vos de Terra Aegypti, ut darem vobis Terram Chanaan, et essem vester Deus.
| וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך--לא תעבד בו עבדת עבד | 39 |
Si paupertate compulsus vendiderit se tibi frater tuus, non eum opprimes servitute famulorum,
| כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך | 40 |
sed quasi mercenarius et colonus erit: usque ad annum iubileum operabitur apud te,
| ויצא מעמך--הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב | 41 |
et postea egredietur cum liberis suis, et revertetur ad cognationem ad possessionem patrum suorum.
| כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד | 42 |
mei enim servi sunt, et ego eduxi eos de Terra Aegypti. non veneant conditione servorum:
| לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך | 43 |
ne affligas eum per potentiam, sed metuito Deum tuum.
| ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם--מהם תקנו עבד ואמה | 44 |
Servus et ancilla sint vobis de nationibus quae in circuitu vestro sunt.
| וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה | 45 |
Et de advenis qui peregrinantur apud vos, vel qui ex his nati fuerint in terra vestra, hos habebitis famulos:
| והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה--לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך | 46 |
et hereditario iure transmittetis ad posteros, ac possidebitis in aeternum. fratres autem vestros filios Israel ne opprimatis per potentiam.
| וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר | 47 |
Si invaluerit apud vos manus advenae atque peregrini, et attenuatus frater tuus vendiderit se ei, aut cuiquam de stirpe eius:
| אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו | 48 |
post venditionem potest redimi. Qui voluerit ex fratribus suis, redimet eum,
| או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל | 49 |
et patruus, et patruelis, et consanguineus, et affinis. Sin autem et ipse potuerit, redimet se,
| וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו | 50 |
supputatis dumtaxat annis a tempore venditionis suae usque in annum iubileum: et pecunia, qua venditus fuerat, iuxta annorum numerum et rationem mercenarii supputata.
| אם עוד רבות בשנים--לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו | 51 |
Si plures fuerint anni qui remanent usque ad iubileum, secundum hos reddet et pretium.
| ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל--וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו | 52 |
si pauci, ponet rationem cum eo iuxta annorum numerum, et reddet emptori quod reliquum est annorum,
| כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך | 53 |
quibus ante servivit mercedibus imputatis: non affliget eum violenter in conspectu tuo.
| ואם לא יגאל באלה--ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו | 54 |
Quod si per haec redimi non potuerit, anno iubileo egredietur cum liberis suis.
| כי לי בני ישראל עבדים--עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם | 55 |
Mei enim sunt servi, filii Israel, quos eduxi de Terra Aegypti.
