וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר | 1 |
דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו--זובו טמא הוא | 2 |
וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו--טמאתו הוא | 3 |
כל המשכב אשר ישכב עליו הזב--יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא | 4 |
ואיש אשר יגע במשכבו--יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | 5 |
והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | 6 |
והנגע בבשר הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | 7 |
וכי ירק הזב בטהור--וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | 8 |
וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב--יטמא | 9 |
וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו--יטמא עד הערב והנושא אותם--יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | 10 |
וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים--וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | 11 |
וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ--ישטף במים | 12 |
וכי יטהר הזב מזובו--וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר | 13 |
וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה ובא לפני יהוה אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן | 14 |
ועשה אתם הכהן--אחד חטאת והאחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו | 15 |
ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע--ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב | 16 |
וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע--וכבס במים וטמא עד הערב | 17 |
ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע--ורחצו במים וטמאו עד הערב | 18 |
ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה--שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב | 19 |
וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר תשב עליו יטמא | 20 |
וכל הנגע במשכבה--יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | 21 |
וכל הנגע--בכל כלי אשר תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | 22 |
ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר הוא ישבת עליו--בנגעו בו יטמא עד הערב | 23 |
ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו--וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא | 24 |
ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה--טמאה הוא | 25 |
כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה--כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו--טמא יהיה כטמאת נדתה | 26 |
וכל הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | 27 |
ואם טהרה מזובה--וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר | 28 |
וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד | 29 |
ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה | 30 |
והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם | 31 |
זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה | 32 |
והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה | 33 |