איכה 5
| זכר יהוה מה היה לנו הביט (הביטה) וראה את חרפתנו | 1 |
Tänk uppå, Herre, huru oss går; skåda och se uppå vår smälek.
| נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים | 2 |
Vårt arf är främmandom till del vordet, och vår hus utländskom.
| יתומים היינו אין (ואין) אב אמתינו כאלמנות | 3 |
Vi äre faderlöse, och hafvom ingen fader våra mödrar äro såsom enkor.
| מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו | 4 |
Vattnet, som oss tillhörde, måste vi dricka för penningar, vår egen ved måste vi betala.
| על צוארנו נרדפנו יגענו לא (ולא) הונח לנו | 5 |
Tvång ligger oss på halsen, och om vi än trötte varda, så gifs oss dock ingen hvila.
| מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם | 6 |
Vi hafve måst gifva oss under Egypten och Assur, på det vi dock måtte få bröd, och äta oss mätta.
| אבתינו חטאו אינם (ואינם) אנחנו (ואנחנו) עונתיהם סבלנו | 7 |
Våre fäder hafva syndat, och äro icke mer för handene, och vi måste deras missgerningar umgälla.
| עבדים משלו בנו פרק אין מידם | 8 |
Tjenare äro rådande öfver oss, och ingen är, som oss utu deras hand förlossar.
| בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר | 9 |
Vi måste hemta vårt bröd med vår lifsfara för svärdena uti öknene.
| עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב | 10 |
Vår hud är förbränd såsom uti enom ugn, för den grufveliga hungren.
| נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה | 11 |
De hafva skämt qvinnorna i Zion, och jungfrurna uti Juda städer.
| שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו | 12 |
Förstarna äro af dem upphängde, och de gamlas person hafver man intet ärat.
| בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו | 13 |
Ynglingarna hafva måst draga qvarnena, och de unge stupa under vedabördor.
| זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם | 14 |
De gamle sitta intet mer i portarna, och ynglingar bruka intet mer strängaspel.
| שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו | 15 |
Vår hjertas glädje hafver en ända, vår dans är vänd uti klagogråt.
| נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו | 16 |
Af vårt hufvud är kronan fallen: Ack ve! att vi så syndat hafve!
| על זה היה דוה לבנו--על אלה חשכו עינינו | 17 |
Derföre är ock vårt hjerta bedröfvadt, och vår ögon förmörkrad;
| על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו | 18 |
För Zions bergs skull, att det så öde ligger, att räfvarna löpa deröfver.
| אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדור ודור | 19 |
Men du, Herre, som blifver evinnerliga, och din stol i evig tid;
| למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים | 20 |
Hvi vill du så platt förgäta oss, och så länge platt öfvergifva oss?
| השיבנו יהוה אליך ונשוב (ונשובה) חדש ימינו כקדם | 21 |
Hemta oss, Herre, åter till dig, att vi måge komma hem igen; förnya våra dagar, lika som de fordom voro.
| כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד | 22 |
Ty du hafver förkastat oss, och är allt svårliga öfver oss förtörnad.
