איכה 5
| זכר יהוה מה היה לנו הביט (הביטה) וראה את חרפתנו | 1 |
Remember, O LORD, what is come upon us: consider, and behold our reproach.
| נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים | 2 |
Our inheritance is turned to strangers, our houses to aliens.
| יתומים היינו אין (ואין) אב אמתינו כאלמנות | 3 |
We are orphans and fatherless, our mothers [are] as widows.
| מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו | 4 |
We have drunken our water for money; our wood is sold unto us.
| על צוארנו נרדפנו יגענו לא (ולא) הונח לנו | 5 |
Our necks [are] under persecution: we labour, [and] have no rest.
| מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם | 6 |
We have given the hand [to] the Egyptians, [and to] the Assyrians, to be satisfied with bread.
| אבתינו חטאו אינם (ואינם) אנחנו (ואנחנו) עונתיהם סבלנו | 7 |
Our fathers have sinned, [and are] not; and we have borne their iniquities.
| עבדים משלו בנו פרק אין מידם | 8 |
Servants have ruled over us: [there is] none that doth deliver [us] out of their hand.
| בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר | 9 |
We gat our bread with [the peril of] our lives because of the sword of the wilderness.
| עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב | 10 |
Our skin was black like an oven because of the terrible famine.
| נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה | 11 |
They ravished the women in Zion, [and] the maids in the cities of Judah.
| שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו | 12 |
Princes are hanged up by their hand: the faces of elders were not honoured.
| בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו | 13 |
They took the young men to grind, and the children fell under the wood.
| זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם | 14 |
The elders have ceased from the gate, the young men from their musick.
| שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו | 15 |
The joy of our heart is ceased; our dance is turned into mourning.
| נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו | 16 |
The crown is fallen [from] our head: woe unto us, that we have sinned!
| על זה היה דוה לבנו--על אלה חשכו עינינו | 17 |
For this our heart is faint; for these [things] our eyes are dim.
| על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו | 18 |
Because of the mountain of Zion, which is desolate, the foxes walk upon it.
| אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדור ודור | 19 |
Thou, O LORD, remainest for ever; thy throne from generation to generation.
| למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים | 20 |
Wherefore dost thou forget us for ever, [and] forsake us so long time?
| השיבנו יהוה אליך ונשוב (ונשובה) חדש ימינו כקדם | 21 |
Turn thou us unto thee, O LORD, and we shall be turned; renew our days as of old.
| כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד | 22 |
But thou hast utterly rejected us; thou art very wroth against us.
