< איכה 5 >

זכר יהוה מה היה לנו הביט (הביטה) וראה את חרפתנו 1
Remember, O Jehovah, what is come upon us; consider, and see our reproach.
נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים 2
Our inheritance is turned to strangers, our houses to aliens.
יתומים היינו אין (ואין) אב אמתינו כאלמנות 3
We are orphans and fatherless, our mothers are as widows.
מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו 4
Our water have we to drink for money, our wood cometh unto us for a price.
על צוארנו נרדפנו יגענו לא (ולא) הונח לנו 5
Our pursuers are on our necks: we are weary, we have no rest.
מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם 6
We have given the hand to Egypt, [and] to Asshur, to be satisfied with bread.
אבתינו חטאו אינם (ואינם) אנחנו (ואנחנו) עונתיהם סבלנו 7
Our fathers have sinned, [and] they are not; and we bear their iniquities.
עבדים משלו בנו פרק אין מידם 8
Bondmen rule over us: there is no deliverer out of their hand.
בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר 9
We have to get our bread at the risk of our lives, because of the sword of the wilderness.
עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב 10
Our skin gloweth like an oven, because of the burning heat of the famine.
נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה 11
They have ravished the women in Zion, the maids in the cities of Judah.
שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו 12
Princes were hanged up by their hand; the faces of elders were not honoured.
בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו 13
The young men have borne the mill, and the youths have stumbled under the wood.
זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם 14
The elders have ceased from the gate, the young men from their music.
שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו 15
The joy of our heart hath ceased; our dance is turned into mourning.
נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו 16
The crown is fallen from our head: woe unto us, for we have sinned!
על זה היה דוה לבנו--על אלה חשכו עינינו 17
For this our heart is faint; for these things our eyes have grown dim,
על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו 18
Because of the mountain of Zion, which is desolate: foxes walk over it.
אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדור ודור 19
Thou, Jehovah, dwellest for ever; thy throne is from generation to generation.
למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים 20
Wherefore dost thou forget us for ever, dost thou forsake us so long time?
השיבנו יהוה אליך ונשוב (ונשובה) חדש ימינו כקדם 21
Turn thou us unto thee, Jehovah, and we shall be turned; renew our days as of old.
כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד 22
Or is it that thou hast utterly rejected us? Wouldest thou be exceeding wroth against us?

< איכה 5 >