איכה 5
| זכר יהוה מה היה לנו הביט (הביטה) וראה את חרפתנו | 1 |
Herre! kom i Hu, hvad der er sket os; sku ned og se vor Forhaanelse!
| נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים | 2 |
Vor Arv er gaaet over til fremmede, vore Huse til Udlændinge.
| יתומים היינו אין (ואין) אב אמתינו כאלמנות | 3 |
Vi ere blevne faderløse, uden Fader, vore Mødre ere som Enker.
| מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו | 4 |
Vandet, vi drikke, købe vi for Penge; vort Brænde kommer til os for Betaling.
| על צוארנו נרדפנו יגענו לא (ולא) הונח לנו | 5 |
Man er os paa Halsen, vi forfølges; vi blive trætte og faa ikke Hvile.
| מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם | 6 |
Vi have rakt Haanden imod Ægypten, imod Assyrien for at mættes af Brød.
| אבתינו חטאו אינם (ואינם) אנחנו (ואנחנו) עונתיהם סבלנו | 7 |
Vore Fædre have syndet, de ere ikke mere, og vi bære deres Misgerninger.
| עבדים משלו בנו פרק אין מידם | 8 |
Trælle herske over os; der er ingen, som frier af deres Haand.
| בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר | 9 |
Vi hente vort Brød med Fare for vort Liv, formedelst Sværdet i Ørken.
| עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב | 10 |
Vor Hud er forbrændt som en Ovn, af Hungerens Glød.
| נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה | 11 |
De krænke Kvinderne i Zion, Jomfruerne i Judas Stæder.
| שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו | 12 |
Fyrster ere hængte af deres Haand, Oldingers Person bliver ikke æret.
| בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו | 13 |
Unge Karle maatte tage fat paa Kværnen, og Drenge segnede under Byrden af Ved.
| זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם | 14 |
De Ældste have hørt op med at sidde i Porten, de unge Karle med deres Strengeleg.
| שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו | 15 |
Vort Hjertes Glæde er hørt op, vor Dans er vendt om til Sorrig.
| נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו | 16 |
Vort Hoveds Krone er affalden; o ve os! thi vi have syndet.
| על זה היה דוה לבנו--על אלה חשכו עינינו | 17 |
Derfor er vort Hjerte sygt, derfor ere vore Øjne formørkede:
| על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו | 18 |
For Zions Bjergs Skyld, som er øde, Ræve løbe derpaa.
| אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדור ודור | 19 |
Du, Herre! du bliver evindelig, din Trone fra Slægt til Slægt.
| למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים | 20 |
Hvorfor vil du glemme os evindelig? forlade os saa lang en Tid?
| השיבנו יהוה אליך ונשוב (ונשובה) חדש ימינו כקדם | 21 |
Herre! før os tilbage til dig, saa ville vi vende tilbage, forny vore Dage som i fordums Tid!
| כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד | 22 |
Thi mon du aldeles har forkastet os? mon du er saa saare vred paa os?
