איכה 4

1 איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות

How is the gold become dim! how is the most fine gold changed! The hallowed stones are cast forth at the head of every street.

2 בני ציון היקרים המסלאים בפז--איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר

The noble sons of Zion, comparable to fine gold, How are they esteemed as earthen pitchers, the work of the hands of the potter!

3 גם תנין (תנים) חלצו שד היניקו גוריהן בת עמי לאכזר כי ענים (כיענים) במדבר

The very jackals reach forth the breast; they suckle their young; But the daughter of my people is become cruel, like the ostriches of the desert.

4 דבק לשון יונק אל חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם

The tongue of the sucking child cleaveth to the roof of his mouth for thirst; Young children ask for bread, and no man breaketh it for them.

5 האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות

Those that fed on dainties are desolate in the streets; Those that have been brought up in scarlet embrace the dunghill.

6 ויגדל עון בת עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים

The punishment of the daughter of my people is greater than the punishment of Sodom, Which was overthrown in a moment, though no hands came against her.

7 זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם

Her princes were purer than snow, whiter than milk; More ruddy than coral was their body; Their visage was of sapphire.

8 חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ

Now darker than a coal is their countenance; they are not known in the streets. Their skin cleaveth to their bones; it is become dry, like wood.

9 טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזבו מדקרים מתנובת שדי

More fortunate are the slain by the sword than the slain by famine; For these pine away, stricken through for want of the fruits of the field.

10 ידי נשים רחמניות--בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת עמי

The hands of tender-hearted women cooked their own children; They were their food, in the destruction of the daughter of my people.

11 כלה יהוה את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל יסדתיה

Jehovah hath spent upon them his fury; he hath poured out his fierce anger; He hath kindled a fire in Zion, which hath devoured its foundations.

12 לא האמינו מלכי ארץ וכל (כל) ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם

The kings of the earth believed not, nor all the inhabitants of the world, That the adversary would enter, and the enemy, within the gates of Jerusalem.

13 מחטאות נביאיה עונת כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים

It was on account of the sins of her prophets, and the iniquities of her priests, Who shed in the midst of her the blood of the righteous.

14 נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם

They stumbled like blind men through the streets, polluted with blood, So that men could not touch their garments.

15 סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו--כי נצו גם נעו אמרו בגוים לא יוספו לגור

“Depart! unclean!” men cried to them. “Depart, depart, touch not!” As they fled, they stumbled; men said among the nations, “They shall dwell there no more.”

16 פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו זקנים (וזקנים) לא חננו

The anger of Jehovah hath scattered them; he will no more care for them; They paid no regard to the priests, they had no compassion for the elders.

17 עודינה (עודינו) תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושע

Still did our eyes fail, looking for help in vain; On our watch-tower did we watch for a nation that could not save us.

18 צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצנו מלאו ימינו כי בא קצנו

They laid snares for our steps, so that we could not go in our streets; Our end is near; our days are accomplished, yea, our end is come!

19 קלים היו רדפינו מנשרי שמים על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו

Swifter were our pursuers than the eagles of heaven; They chased us upon the mountains; they laid wait for us in the wilderness.

20 רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים

The breath of our nostrils, the anointed of Jehovah, was taken in their pits, Under whose shadow we said that we should live among the nations.

21 שישי ושמחי בת אדום יושבתי (יושבת) בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס--תשכרי ותתערי

Rejoice and be glad, O daughter of Edom, that dwellest in the land of Uz! Yet to thee also shall the cup come! thou shalt be drunken, and shalt expose thy nakedness.

22 תם עונך בת ציון--לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך

Thy punishment is at an end, O daughter of Zion! no more will he carry thee into captivity; But thine iniquity will he punish, O daughter of Edom! he will uncover thy sins.