איכה 3
| אני הגבר ראה עני בשבט עברתו | 1 |
Jeg er den, der saa nød ved hans vredes ris,
| אותי נהג וילך חשך ולא אור | 2 |
mig har han ført og ledt i det tykkeste Mulm,
| אך בי ישב יהפך ידו כל היום | 3 |
ja, Haanden vender han mod mig Dagen lang.
| בלה בשרי ועורי שבר עצמותי | 4 |
Mit Kød og min Hud har han opslidt, brudt mine Ben,
| בנה עלי ויקף ראש ותלאה | 5 |
han mured mig inde, omgav mig med Galde og Møje,
| במחשכים הושיבני כמתי עולם | 6 |
lod mig bo i Mørke som de, der for længst er døde.
| גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי | 7 |
Han har spærret mig inde og lagt mig i tunge Lænker.
| גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי | 8 |
Om jeg end raaber og skriger, min Bøn er stængt ude.
| גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה | 9 |
Han spærred mine Veje med Kvader, gjorde Stierne krøge.
| דב ארב הוא לי אריה (ארי) במסתרים | 10 |
Han blev mig en lurende Bjørn, en Løve i Baghold;
| דרכי סורר ויפשחני שמני שמם | 11 |
han ledte mig vild, rev mig sønder og lagde mig øde;
| דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ | 12 |
han spændte sin Bue; lod mig være Skive for Pilen.
| הביא בכליתי בני אשפתו | 13 |
Han sendte sit Koggers Sønner i Nyrerne paa mig;
| הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום | 14 |
hvert Folk lo mig ud og smæded mig Dagen lang,
| השביעני במרורים הרוני לענה | 15 |
med bittert mætted han mig, gav mig Malurt at drikke.
| ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר | 16 |
Mine Tænder lod han bide i Flint, han traadte mig i Støvet;
| ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה | 17 |
han skilte min Sjæl fra Freden, jeg glemte Lykken
| ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה | 18 |
og sagde: »Min Livskraft, mit Haab til HERREN er ude.«
| זכר עניי ומרודי לענה וראש | 19 |
At mindes min Vaande og Flakken er Malurt og Galde;
| זכור תזכור ותשיח (ותשוח) עלי נפשי | 20 |
min Sjæl, den mindes det grant, den grubler betynget.
| זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל | 21 |
Det lægger jeg mig paa Sinde, derfor vil jeg haabe:
| חסדי יהוה כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו | 22 |
HERRENS Miskundhed er ikke til Ende, ikke brugt op,
| חדשים לבקרים רבה אמונתך | 23 |
hans Naade er ny hver Morgen, hans Trofasthed stor.
| חלקי יהוה אמרה נפשי על כן אוחיל לו | 24 |
Min Del er HERREN, (siger min Sjæl, ) derfor haaber jeg paa ham.
| טוב יהוה לקוו לנפש תדרשנו | 25 |
Dem, der bier paa HERREN, er han god, den Sjæl, der ham søger;
| טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה | 26 |
det er godt at haabe i Stilhed paa HERRENS Frelse,
| טוב לגבר כי ישא על בנעוריו | 27 |
godt for en Mand, at han bærer Aag i sin Ungdom.
| ישב בדד וידם כי נטל עליו | 28 |
Han sidde ensom og tavs, naar han lægger det paa ham;
| יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה | 29 |
han trykke sin Mund mod Støvet, maaske er der Haab,
| יתן למכהו לחי ישבע בחרפה | 30 |
række Kind til den, der slaar ham, mættes med Haan.
| כי לא יזנח לעולם אדני | 31 |
Thi Herren bortstøder ikke for evigt,
| כי אם הוגה ורחם כרב חסדיו | 32 |
har han voldt Kvide, saa ynkes han, stor er hans Naade;
| כי לא ענה מלבו ויגה בני איש | 33 |
ej af Hjertet plager og piner han Menneskens Børn.
| לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ | 34 |
Naar Landets Fanger til Hobe trædes under Fod,
| להטות משפט גבר נגד פני עליון | 35 |
naar Mandens Ret for den Højestes Aasyn bøjes,
| לעות אדם בריבו אדני לא ראה | 36 |
naar en Mand lider Uret i sin Sag — mon Herren ej ser det?
| מי זה אמר ותהי אדני לא צוה | 37 |
Hvo taler vel, saa det sker, om ej Herren byder?
| מפי עליון לא תצא הרעות והטוב | 38 |
Kommer ikke baade ondt og godt fra den Højestes Mund?
| מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו | 39 |
Over hvad skal den levende sukke? Hver over sin Synd!
| נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד יהוה | 40 |
Lad os ransage, granske vore Veje og vende os til HERREN,
| נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים | 41 |
løfte Hænder og Hjerte til Gud i Himlen;
| נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת | 42 |
vi syndede og stod imod, du tilgav ikke,
| סכותה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת | 43 |
men hylled dig i Vrede, forfulgte os, dræbte uden Skaansel,
| סכותה בענן לך מעבור תפלה | 44 |
hylled dig i Skyer, saa Bønnen ej naaede frem;
| סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים | 45 |
til Skarn og til Udskud har du gjort os midt iblandt Folkene.
| פצו עלינו פיהם כל איבינו | 46 |
De opspærred Munden imod os, alle vore Fjender.
| פחד ופחת היה לנו השאת והשבר | 47 |
Vor Lod blev Gru og Grav og Sammenbruds Øde;
| פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי | 48 |
Vandstrømme græder mit Øje, mit Folk brød sammen.
| עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות | 49 |
Hvileløst strømmer mit Øje, det kender ej Ro,
| עד ישקיף וירא יהוה משמים | 50 |
før HERREN skuer ned fra Himlen, før han ser til.
| עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי | 51 |
Synet af Byens Døtre piner min Sjæl.
| צוד צדוני כצפור איבי חנם | 52 |
Jeg joges som en Fugl af Fjender, hvis Had var grundløst,
| צמתו בבור חיי וידו אבן בי | 53 |
de spærred mig inde i en Grube, de stenede mig;
| צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי | 54 |
Vand strømmed over mit Hoved, jeg tænkte: »Fortabt!«
| קראתי שמך יהוה מבור תחתיות | 55 |
Dit Navn paakaldte jeg, HERRE, fra Grubens Dyb;
| קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי | 56 |
du hørte min Røst: »O, gør dig ej døv for mit Skrig!«
| קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא | 57 |
Nær var du, den Dag jeg kaldte, du sagde: »Frygt ikke!«
| רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי | 58 |
Du førte min Sag, o HERRE, genløste mit Liv;
| ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי | 59 |
HERRE, du ser, jeg lider Uret, skaf mig min Ret!
| ראיתה כל נקמתם--כל מחשבתם לי | 60 |
Al deres Hævnlyst ser du, alle deres Rænker,
| שמעת חרפתם יהוה כל מחשבתם עלי | 61 |
du hører deres Smædeord, HERRE, deres Rænker imod mig,
| שפתי קמי והגיונם עלי כל היום | 62 |
mine Fjenders Tale og Tanker imod mig bestandig.
| שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם | 63 |
Se dem, naar de sidder eller staar, deres Nidvise er jeg.
| תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם | 64 |
Dem vil du gengælde, HERRE, deres Hænders Gerning,
| תתן להם מגנת לב תאלתך להם | 65 |
gør deres Hjerte forhærdet — din Forbandelse over dem! —
| תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה | 66 |
forfølg dem i Vrede, udryd dem under din Himmel.
