שופטים 5
| ותשר דבורה וברק בן אבינעם ביום ההוא לאמר | 1 |
Then sang Deborah and Barak the son of Abinoam on that day, saying,
| בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יהוה | 2 |
Praise ye the LORD for the avenging of Israel, when the people willingly offered themselves.
| שמעו מלכים האזינו רזנים אנכי ליהוה אנכי אשירה אזמר ליהוה אלהי ישראל | 3 |
Hear, O ye kings; give ear, O ye princes; I, [even] I, will sing unto the LORD; I will sing [praise] to the LORD God of Israel.
| יהוה בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים | 4 |
LORD, when thou wentest out of Seir, when thou marchedst out of the field of Edom, the earth trembled, and the heavens dropped, the clouds also dropped water.
| הרים נזלו מפני יהוה זה סיני--מפני יהוה אלהי ישראל | 5 |
The mountains melted from before the LORD, [even] that Sinai from before the LORD God of Israel.
| בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו ארחות והלכי נתיבות--ילכו ארחות עקלקלות | 6 |
In the days of Shamgar the son of Anath, in the days of Jael, the highways were unoccupied, and the travellers walked through byways.
| חדלו פרזון בישראל חדלו-- עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל | 7 |
[The inhabitants of] the villages ceased, they ceased in Israel, until that I Deborah arose, that I arose a mother in Israel.
| יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים מגן אם יראה ורמח בארבעים אלף בישראל | 8 |
They chose new gods; then [was] war in the gates: was there a shield or spear seen among forty thousand in Israel?
| לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו יהוה | 9 |
My heart [is] toward the governors of Israel, that offered themselves willingly among the people. Bless ye the LORD.
| רכבי אתנות צחרות ישבי על מדין והלכי על דרך--שיחו | 10 |
Speak, ye that ride on white asses, ye that sit in judgment, and walk by the way.
| מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות יהוה צדקת פרזונו בישראל אז ירדו לשערים עם יהוה | 11 |
[They that are delivered] from the noise of archers in the places of drawing water, there shall they rehearse the righteous acts of the LORD, [even] the righteous acts [toward the inhabitants] of his villages in Israel: then shall the people of the LORD go down to the gates.
| עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר קום ברק ושבה שביך בן אבינעם | 12 |
Awake, awake, Deborah: awake, awake, utter a song: arise, Barak, and lead thy captivity captive, thou son of Abinoam.
| אז ירד שריד לאדירים עם יהוה ירד לי בגבורים | 13 |
Then he made him that remaineth have dominion over the nobles among the people: the LORD made me have dominion over the mighty.
| מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך מני מכיר ירדו מחקקים ומזבולן משכים בשבט ספר | 14 |
Out of Ephraim [was there] a root of them against Amalek; after thee, Benjamin, among thy people; out of Machir came down governors, and out of Zebulun they that handle the pen of the writer.
| ושרי ביששכר עם דברה ויששכר כן ברק בעמק שלח ברגליו בפלגות ראובן גדלים חקקי לב | 15 |
And the princes of Issachar [were] with Deborah; even Issachar, and also Barak: he was sent on foot into the valley. For the divisions of Reuben [there were] great thoughts of heart.
| למה ישבת בין המשפתים לשמע שרקות עדרים לפלגות ראובן גדולים חקרי לב | 16 |
Why abodest thou among the sheepfolds, to hear the bleatings of the flocks? For the divisions of Reuben [there were] great searchings of heart.
| גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור אניות אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון | 17 |
Gilead abode beyond Jordan: and why did Dan remain in ships? Asher continued on the sea shore, and abode in his breaches.
| זבלון עם חרף נפשו למות-- ונפתלי על מרומי שדה | 18 |
Zebulun and Naphtali [were] a people [that] jeoparded their lives unto the death in the high places of the field.
| באו מלכים נלחמו אז נלחמו מלכי כנען בתענך על מי מגדו בצע כסף לא לקחו | 19 |
The kings came [and] fought, then fought the kings of Canaan in Taanach by the waters of Megiddo; they took no gain of money.
| מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא | 20 |
They fought from heaven; the stars in their courses fought against Sisera.
| נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון תדרכי נפשי עז | 21 |
The river of Kishon swept them away, that ancient river, the river Kishon. O my soul, thou hast trodden down strength.
| אז הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו | 22 |
Then were the horsehoofs broken by the means of the pransings, the pransings of their mighty ones.
| אורו מרוז אמר מלאך יהוה--ארו ארור ישביה כי לא באו לעזרת יהוה לעזרת יהוה בגבורים | 23 |
Curse ye Meroz, said the angel of the LORD, curse ye bitterly the inhabitants thereof; because they came not to the help of the LORD, to the help of the LORD against the mighty.
| תברך מנשים--יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך | 24 |
Blessed above women shall Jael the wife of Heber the Kenite be, blessed shall she be above women in the tent.
| מים שאל חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חמאה | 25 |
He asked water, [and] she gave [him] milk; she brought forth butter in a lordly dish.
| ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו | 26 |
She put her hand to the nail, and her right hand to the workmen’s hammer; and with the hammer she smote Sisera, she smote off his head, when she had pierced and stricken through his temples.
| בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד | 27 |
At her feet he bowed, he fell, he lay down: at her feet he bowed, he fell: where he bowed, there he fell down dead.
| בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא-- מדוע אחרו פעמי מרכבותיו | 28 |
The mother of Sisera looked out at a window, and cried through the lattice, Why is his chariot [so] long in coming? why tarry the wheels of his chariots?
| חכמות שרותיה תענינה אף היא תשיב אמריה לה | 29 |
Her wise ladies answered her, yea, she returned answer to herself,
| הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר-- שלל צבעים לסיסרא שלל צבעים רקמה צבע רקמתים לצוארי שלל | 30 |
Have they not sped? have they [not] divided the prey; to every man a damsel [or] two; to Sisera a prey of divers colours, a prey of divers colours of needlework, of divers colours of needlework on both sides, [meet] for the necks of [them that take] the spoil?
| כן יאבדו כל אויביך יהוה ואהביו כצאת השמש בגברתו ותשקט הארץ ארבעים שנה | 31 |
So let all thine enemies perish, O LORD: but [let] them that love him [be] as the sun when he goeth forth in his might. And the land had rest forty years.
