יואל 1

1 דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל

The word of Jehovah, which came to Joel, the son of Pethuel.

2 שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם

Hear this, ye old men; Give ear, all ye inhabitants of the land! Hath such a thing happened in your days, Or even in the days of your fathers?

3 עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר

Tell ye your children of it, And let your children tell their children, And their children another generation!

4 יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל

That which the gnawing-locust left hath the swarming-locust eaten, And that which the swarming-locust left hath the licking-locust eaten, And that which the licking-locust left hath the consuming-locust eaten.

5 הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם

Awake, ye drunkards, and weep! Howl, all ye drinkers of wine, For the new wine, which is snatched from your mouths!

6 כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו

For a nation hath come up on my land, Strong, and not to be numbered; Their teeth are the teeth of the lion; They have the jaw-teeth of the lioness.

7 שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה

They have made my vine a desolation, And my fig-tree a broken branch; They have made it quite bare and cast it away; The branches thereof are made white.

8 אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה

Lament ye, like a bride, Clothed in sackcloth for the husband of her youth!

9 הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה

The flour-offering and the drink-offering are cut off from the house of Jehovah; The priests, the servants of Jehovah mourn.

10 שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר

The field is laid waste; The ground mourneth, For the corn is laid waste; The new wine is dried up; The oil languisheth.

11 הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה

Lament, O ye husbandmen, Howl, O ye vine-dressers, For the wheat and the barley, For the harvest of the field hath perished!

12 הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו--כי הביש ששון מן בני אדם

The vine is dried up, And the fig-tree languisheth; The pomegranate, the palm-tree, and the apple-tree, —All the trees of the field, are withered; Yea, joy is withered away from the sons of men.

13 חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח--באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך

Gird yourselves with sackcloth and mourn, ye priests! Howl, ye ministers of the altar! Come, lie all night in sackcloth, ye ministers of my God, For the flour-offering and the drink-offering are withholden from the house of your God!

14 קדשו צום קראו עצרה--אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה

Appoint ye a fast, proclaim a solemn assembly! Gather the elders and all the inhabitants of the land Into the house of Jehovah, your God, And cry unto Jehovah!

15 אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא

Alas, alas the day! For the day of Jehovah is near; Even as destruction from the Almighty doth it come.

16 הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל

Is not our food cut off from before our eyes, Yea, joy and gladness from the house of our God?

17 עבשו פרדות תחת מגרפתיהם--נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן

The seeds are rotten under their clods, The storehouses are laid desolate, the garners are destroyed; For the corn is withered.

18 מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר--כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו

How do the beasts groan, How do the herds of oxen wander perplexed, Having no pasture! The flocks of sheep also are destroyed.

19 אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה

To thee, O Jehovah, do I call, For a fire hath devoured the pastures of the desert, And a flame hath burned all the trees of the field!

20 גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר

The beasts of the field, also, cry unto thee, For the streams of water are dried up, And a fire hath devoured the pastures of the desert!