< יואל 1 >

דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל 1
The word of the Lord which came to Joel the son of Bathuel.
שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם 2
Hear these [words], you elders, and listen all you that inhabit the land. Have such things happen in your days, or in the days of your fathers?
עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר 3
Tell your children concerning them, and [let] your children [tell] their children, and their children another generation.
יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל 4
The leavings of the caterpillar has the locust eaten, and the leavings of the locust has the palmerworm eaten, and the leavings of the palmerworm has the cankerworm eaten.
הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם 5
Awake, you drunkards, from your wine, and weep: mourn, all you that drink wine to drunkenness: for joy and gladness and removed are from your mouth.
כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו 6
For a strong and innumerable nation is come up against my land, their teeth are lion's teeth, and their back teeth those of a [lion's] whelp.
שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה 7
He has ruined my vine, and utterly broken my fig-trees: he has utterly searched [my vine], and cast it down; he has peeled its branches.
אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה 8
Lament to me more than a virgin girded with sackcloth for the husband of her youth.
הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה 9
The meat-offering and drink-offering are removed from the house of the Lord: mourn, you priests that serve at the altar of the Lord.
שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר 10
For the plains languish: let the land mourn, for the corn languishes; the wine is dried up, the oil becomes scarce;
הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה 11
the husbandmen are consumed: mourn your property on account of the wheat and barley; for the harvest has perished from off the field.
הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו--כי הביש ששון מן בני אדם 12
The vine is dried up, and the fig-trees are become few; the pomegranate, and palm tree, and apple, and all trees of the field are dried up: for the sons of men have have abolished joy.
חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח--באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך 13
Gird yourselves [with sackcloth], and lament, you priests: mourn, you that serve at the altar: go in, sleep in sackcloths, you that minister to God: for the meat-offering and drink-offering are withheld from the house of your God.
קדשו צום קראו עצרה--אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה 14
Sanctify a fast, proclaim a [solemn] service, gather the elders [and] all the inhabitants of the land into the house of your God, and cry earnestly to the Lord,
אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא 15
Alas, Alas, Alas for the day! for the day of the Lord is near, and it will come as trouble upon trouble.
הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל 16
[Your] meat has been destroyed before your eyes, joy and gladness from out of the house of your God.
עבשו פרדות תחת מגרפתיהם--נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן 17
The heifers have started at their mangers, the treasures are abolished, the wine presses are broken down; for the corn is withered.
מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר--כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו 18
What shall we store up for ourselves? the herds of cattle have mourned, because they had no pasture; and the flocks of sheep have been utterly destroyed.
אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה 19
To you, O Lord, will I cry: for fire has devoured the fair places of the wilderness, and a flame has burnt up all the trees of the field.
גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר 20
And the cattle of the field have looked up to you: for the fountains of waters have been dried up, and fire has devoured the fair places of the wilderness.

< יואל 1 >