איוב 9
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Hiob antwortete und sprach:
| אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל | 2 |
Ja, ich weiß fast wohl, daß also ist, daß ein Mensch nicht rechtfertig bestehen mag gegen Gott.
| אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף | 3 |
Hat er Lust, mit ihm zu hadern, so kann er ihm auf tausend nicht eins antworten.
| חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם | 4 |
Er ist weise und mächtig wem ist's je gelungen, der sich wider ihn gelegt hat?
| המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו | 5 |
Er versetzt Berge, ehe sie es inne werden, die er in seinem Zorn umkehret.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון | 6 |
Er weget ein Land aus seinem Ort, daß seine Pfeiler zittern.
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם | 7 |
Er spricht zur Sonne, so gehet sie nicht auf, und versiegelt die Sterne.
| נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים | 8 |
Er breitet den Himmel aus allein und gehet auf den Wogen des Meers.
| עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן | 9 |
Er machet den Wagen am Himmel und Orion und die Glucke und die Sterne gegen Mittag.
| עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר | 10 |
Er tut große Dinge, die nicht zu forschen sind, und Wunder, deren keine Zahl ist.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו | 11 |
Siehe, er gehet vor mir über, ehe ich's gewahr werde, und verwandelt sich, ehe ich's merke.
| הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה | 12 |
Siehe, wenn er geschwind hinfähret, wer will ihn wiederholen? Wer will zu ihm sagen: Was machst du?
| אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב | 13 |
Er ist Gott, seinen Zorn kann niemand stillen; unter ihm müssen sich beugen die stolzen HERREN.
| אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו | 14 |
Wie sollt ich denn ihm antworten und Worte finden gegen ihn?
| אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן | 15 |
Wenn ich auch gleich recht habe, kann ich ihm dennoch nicht antworten sondern ich müßte um mein Recht flehen.
| אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי | 16 |
Wenn ich ihn schon anrufe, und er mich erhöret, so glaube ich doch nicht, daß er meine Stimme höre.
| אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם | 17 |
Denn er fähret über mich mit Ungestüm und macht mir der Wunden viel ohne Ursache.
| לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים | 18 |
Er läßt meinen Geist sich nicht erquicken, sondern macht mich voll Betrübnis.
| אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני | 19 |
Will man Macht; so ist er zu mächtig; will man Recht, wer will mein Zeuge sein?
| אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני | 20 |
Sage ich, daß ich gerecht bin; so verdammet er mich doch; bin ich fromm, so macht er mich doch zu Unrecht.
| תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי | 21 |
Bin ich denn fromm, so darf sich's meine Seele nicht annehmen. Ich begehre keines Lebens mehr.
| אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה | 22 |
Das ist das Eine, das ich gesagt habe: Er bringet um beide den Frommen und Gottlosen.
| אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג | 23 |
Wenn er anhebt zu geißeln, so dringet er fort bald zum Tode und spottet der Anfechtung der Unschuldigen.
| ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא | 24 |
Das Land aber wird gegeben unter die Hand des Gottlosen, daß er ihre Richter unterdrücke. Ist's nicht also? Wie sollte es anders sein?
| וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה | 25 |
Meine Tage sind schneller gewesen denn ein Läufer; sie sind geflohen und haben nichts Gutes erlebt.
| חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל | 26 |
Sie sind vergangen wie die starken Schiffe, wie ein Adler fleugt zur Speise.
| אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה | 27 |
Wenn ich gedenke, ich will meiner Klage vergessen und meine Gebärde lassen fahren und mich erquicken,
| יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני | 28 |
so fürchte ich alle meine Schmerzen, weil ich weiß, daß du mich nicht unschuldig sein lässest.
| אנכי ארשע למה-זה הבל איגע | 29 |
Bin ich denn gottlos, warum leide ich denn solche vergebliche Plage?
| אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי | 30 |
Wenn ich mich gleich mit Schneewasser wünsche und reinigte meine Hände mit dem Brunnen,
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי | 31 |
so wirst du mich doch tunken in Kot, und werden mir meine Kleider scheußlich anstehen.
| כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט | 32 |
Denn er ist nicht meinesgleichen, dem ich antworten möchte, daß wir vor Gericht miteinander kämen.
| לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו | 33 |
Es ist unter uns kein Schiedsmann, noch der seine Hand zwischen uns beide lege.
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני | 34 |
Er nehme von mir seine Rute und lasse sein Schrecken von mir,
| אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי | 35 |
daß ich möge reden und mich nicht vor ihm fürchten dürfe; sonst kann ich nichts tun, das für mich sei.
