איוב 9
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Then responded Job, and said—
| אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל | 2 |
Of a truth, I know that so it is, But how can a mortal be just with GOD?
| אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף | 3 |
If he choose to contend with him, he cannot answer him, one of a thousand:
| חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם | 4 |
Wise in heart, and alert in vigour, What man hath hardened himself against him, and prospered!
| המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו | 5 |
Who removeth mountains, unawares, Who overturneth them in his anger;
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון | 6 |
Who shaketh the earth, out of its place, and, the pillars thereof, shudder;
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם | 7 |
Who commandeth the sun, and it breaketh not forth, and, about the stars, he putteth a seal;
| נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים | 8 |
Who spreadeth out fire heavens, by himself alone! and marcheth along, on the heights of the sea;
| עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן | 9 |
Who made the Bear, the Giant and the Cluster, and the chambers of the south;
| עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר | 10 |
Who doeth great things, past finding out, and marvels, beyond number.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו | 11 |
Lo! he cometh upon me, yet can I not see him, Yea he passeth on, yet can I not discern him.
| הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה | 12 |
Lo! he snatcheth away, who can bring it back? Who shall say unto him, What wouldst thou do?
| אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב | 13 |
As for GOD, if he withdraw not his anger, under him, will have submitted themselves—the proud helpers.
| אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו | 14 |
How much less that, I, should answer him, should choose my words with him?
| אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן | 15 |
Whom, though I were righteous, yet would I not answer, to be absolved, I would make supplication.
| אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי | 16 |
Though I had called, and he had answered me, I could not believe, that he would lend an ear to my voice.
| אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם | 17 |
For, with a tempest, would he fall upon me, and would multiply my wounds without need;
| לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים | 18 |
He would not suffer me to recover my breath, for he would surfeit me with bitter things.
| אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני | 19 |
If it regardeth vigour, bold is he! If justice, who could summon him?
| אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני | 20 |
If I should justify myself, mine own mouth, would condemn me, —I blameless? then had it shewn me perverse.
| תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי | 21 |
I blameless? I should not know my own soul, I should despise my own life!
| אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה | 22 |
One thing, there is, for which cause, I have said it, The blameless and the lawless, he bringeth to an end.
| אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג | 23 |
If, a scourge, slay suddenly, at the despair of innocent ones, he mocketh.
| ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא | 24 |
The earth, hath been given into the hand of a lawless one, The faces of her judges, he covereth, If not, then who is it?
| וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה | 25 |
My days, therefore, are swifter than a runner, They have fled, they have seen no good.
| חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל | 26 |
They have passed away with boats of paper-reed, like a vulture [which] rusheth upon food.
| אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה | 27 |
If I say, I will forget my complaint, I will lay aside my sad countenance, and brighten up,
| יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני | 28 |
I am afraid of all my pains, I know, that thou wilt not pronounce me innocent.
| אנכי ארשע למה-זה הבל איגע | 29 |
I, shall be held guilty, —Wherefore then, in vain, should I toil?
| אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי | 30 |
Though I bathe myself in snow water, and cleanse, in cleanness itself, my hands,
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי | 31 |
Then, in a ditch, wouldst thou plunge me, and mine own clothes should abhor me:
| כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט | 32 |
For he is not a man like myself, whom I might answer, nor could we come together into judgment:
| לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו | 33 |
There is not, between us, a mediator, who might lay his hand upon us both.
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני | 34 |
Let him take from off me his rod, and, his terror, let it not startle me:
| אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי | 35 |
I could speak, and not be afraid of him, although, not so, am, I, in myself!
