איוב 9
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Then Job answered and said,
| אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל | 2 |
Of a truth I know that it is so: but how can man be just with God?
| אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף | 3 |
If he be pleased to contend with him, he cannot answer him one of a thousand.
| חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם | 4 |
[He is] wise in heart, and mighty in strength: who hath hardened himself against him, and prospered?
| המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו | 5 |
Which removeth the mountains, and they know it not, when he overturneth them in his anger.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון | 6 |
Which shaketh the earth out of her place, and the pillars thereof tremble.
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם | 7 |
Which commandeth the sun, and it riseth not; and sealeth up the stars.
| נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים | 8 |
Which alone stretcheth out the heavens, and treadeth upon the waves of the sea.
| עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן | 9 |
Which maketh the Bear, Orion, and the Pleiades, and the chambers of the south.
| עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר | 10 |
Which doeth great things past finding out; yea, marvelous things without number.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו | 11 |
Lo, he goeth by me, and I see him not: he passeth on also, but I perceive him not.
| הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה | 12 |
Behold, he seizeth [the prey], who can hinder him? who will say unto him, What doest thou?
| אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב | 13 |
God will not withdraw his anger; the helpers of Rahab do stoop under him.
| אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו | 14 |
How much less shall I answer him, and choose out my words [to reason] with him?
| אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן | 15 |
Whom, though I were righteous, yet would I not answer; I would make supplication to mine adversary.
| אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי | 16 |
If I had called, and he had answered me; yet would I not believe that he hearkened unto my voice.
| אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם | 17 |
For he breaketh me with a tempest, and multiplieth my wounds without cause.
| לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים | 18 |
He will not suffer me to take my breath, but filleth me with bitterness.
| אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני | 19 |
If [we speak] of the strength of the mighty, lo, [he is there]! and if of judgment, who will appoint me a time?
| אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני | 20 |
Though I be righteous, mine own mouth shall condemn me: though I be perfect, it shall prove me perverse.
| תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי | 21 |
I am perfect; I regard not myself; I despise my life.
| אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה | 22 |
It is all one; therefore I say, He destroyeth the perfect and the wicked.
| אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג | 23 |
If the scourge slay suddenly, he will mock at the trial of the innocent.
| ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא | 24 |
The earth is given into the hand of the wicked: he covereth the faces of the judges thereof; if [it be] not [he], who then is it?
| וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה | 25 |
Now my days are swifter than a post: they flee away, they see no good.
| חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל | 26 |
They are passed away as the swift ships: as the eagle that swoopeth on the prey.
| אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה | 27 |
If I say, I will forget my complaint, I will put off my [sad] countenance, and be of good cheer:
| יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני | 28 |
I am afraid of all my sorrows, I know that thou wilt not hold me innocent.
| אנכי ארשע למה-זה הבל איגע | 29 |
I shall be condemned; why then do I labour in vain?
| אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי | 30 |
If I wash myself with snow water, and make my hands never so clean;
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי | 31 |
Yet wilt thou plunge me in the ditch, and mine own clothes shall abhor me.
| כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט | 32 |
For he is not a man, as I am, that I should answer him, that we should come together in judgment.
| לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו | 33 |
There is no daysman betwixt us, that might lay his hand upon us both.
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני | 34 |
Let him take his rod away from me, and let not his terror make me afraid:
| אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי | 35 |
Then would I speak, and not fear him; for I am not so in myself.
