איוב 9

1 ויען איוב ויאמר

Then Job answered and said,

2 אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל

Of a truth I know that it is so: But how can man be just with God?

3 אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף

If he be pleased to contend with him, He cannot answer him one of a thousand.

4 חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם

[He is] wise in heart, and mighty in strength: Who hath hardened himself against him, and prospered?—

5 המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו

[Him] that removeth the mountains, and they know it not, When he overturneth them in his anger;

6 המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון

That shaketh the earth out of its place, And the pillars thereof tremble;

7 האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם

That commandeth the sun, and it riseth not, And sealeth up the stars;

8 נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים

That alone stretcheth out the heavens, And treadeth upon the waves of the sea;

9 עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן

That maketh the Bear, Orion, and the Pleiades, And the chambers of the south;

10 עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר

That doeth great things past finding out, Yea, marvellous things without number.

11 הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו

Lo, he goeth by me, and I see him not: He passeth on also, but I perceive him not.

12 הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה

Behold, he seizeth [the prey], who can hinder him? Who will say unto him, What doest thou?

13 אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב

God will not withdraw his anger; The helpers of Rahab do stoop under him.

14 אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו

How much less shall I answer him, And choose out my words [to reason] with him?

15 אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן

Whom, though I were righteous, yet would I not answer; I would make supplication to my judge.

16 אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי

If I had called, and he had answered me, Yet would I not believe that he hearkened unto my voice.

17 אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם

For he breaketh me with a tempest, And multiplieth my wounds without cause.

18 לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים

He will not suffer me to take my breath, But filleth me with bitterness.

19 אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני

If [we speak] of strength, lo, [he is] mighty! And if of justice, Who, [saith he], will summon me?

20 אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני

Though I be righteous, mine own mouth shall condemn me: Though I be perfect, it shall prove me perverse.

21 תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי

I am perfect; I regard not myself; I despise my life.

22 אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה

It is all one; therefore I say, He destroyeth the perfect and the wicked.

23 אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג

If the scourge slay suddenly, He will mock at the trial of the innocent.

24 ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא

The earth is given into the hand of the wicked; He covereth the faces of the judges thereof: If [it be] not [he], who then is it?

25 וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה

Now my days are swifter than a post: They flee away, they see no good.

26 חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל

They are passed away as the swift ships; As the eagle that swoopeth on the prey.

27 אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה

If I say, I will forget my complaint, I will put off my [sad] countenance, and be of good cheer;

28 יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני

I am afraid of all my sorrows, I know that thou wilt not hold me innocent.

29 אנכי ארשע למה-זה הבל איגע

I shall be condemned; Why then do I labor in vain?

30 אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי

If I wash myself with snow water, And make my hands never so clean;

31 אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי

Yet wilt thou plunge me in the ditch, And mine own clothes shall abhor me.

32 כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט

For he is not a man, as I am, that I should answer him, That we should come together in judgment.

33 לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו

There is no umpire betwixt us, That might lay his hand upon us both.

34 יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני

Let him take his rod away from me, And let not his terror make me afraid:

35 אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי

Then would I speak, and not fear him; For I am not so in myself.