איוב 9
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Saa tog Job til Orde og svarede:
| אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל | 2 |
Jeg ved forvist, at saaledes er det, hvad Ret har en dødelig over for Gud?
| אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף | 3 |
Vilde Gud gaa i Rette med ham, kan han ikke svare paa et af tusind!
| חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם | 4 |
Viis af Hjerte og vældig i Kraft hvo trodsede ham og slap vel derfra?
| המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו | 5 |
Han flytter Bjerge saa let som intet, vælter dem om i sin Vrede,
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון | 6 |
ryster Jorden ud af dens Fuger, saa dens Grundstøtter bæver;
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם | 7 |
han taler til Solen, saa skinner den ikke, for Stjernerne sætter han Segl,
| נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים | 8 |
han udspænder Himlen ene, skrider hen over Havets Kamme,
| עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן | 9 |
han skabte Bjørnen, Orion, Syvstjernen og Sydens Kamre,
| עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר | 10 |
han øver ufattelig Vælde og Undere uden Tal!
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו | 11 |
Gaar han forbi mig, ser jeg ham ikke, farer han hen, jeg mærker ham ikke;
| הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה | 12 |
røver han, hvem mon der hindrer ham i det? Hvo siger til ham: »Hvad gør du?«
| אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב | 13 |
Gud lægger ikke Baand paa sin Vrede, Rahabs Hjælpere bøjed sig under ham;
| אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו | 14 |
hvor kan jeg da give ham Svar og rettelig føje min Tale for ham!
| אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן | 15 |
Har jeg end Ret, jeg kan dog ej svare, maa bede min Dommer om Naade!
| אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי | 16 |
Nævned jeg ham, han svared mig ikke, han hørte, tror jeg, ikke min Røst,
| אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם | 17 |
han, som river mig bort i Stormen, giver mig Saar paa Saar uden Grund,
| לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים | 18 |
ikke lader mig drage Aande, men lader mig mættes med beske Ting.
| אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני | 19 |
Gælder det Kæmpekraft, melder han sig! Gælder det Ret, hvo stævner ham da!
| אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני | 20 |
Har jeg end Ret, maa min Mund dog fælde mig, er jeg end skyldfri, han gør mig dog vrang!
| תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי | 21 |
Skyldfri er jeg, ser bort fra min Sjæl og agter mit Liv for intet!
| אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה | 22 |
Lige meget; jeg paastaar derfor: Skyldfri og skyldig gør han til intet!
| אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג | 23 |
Naar Svøben kommer med Død i et Nu, saa spotter han skyldfries Hjertekval;
| ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא | 24 |
Jorden gav han i gudløses Haand, hylder dens Dommeres Øjne til, hvem ellers, om ikke han?
| וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה | 25 |
Raskere end Løberen fløj mine Dage, de svandt og saa ikke Lykke,
| חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל | 26 |
gled hen som Baade af Siv, som en Ørn, der slaar ned paa Bytte.
| אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה | 27 |
Dersom jeg siger: »Mit Suk vil jeg glemme, glatte mit Ansigt og være glad, «
| יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני | 28 |
maa jeg dog grue for al min Smerte, jeg ved, du kender mig ikke fri.
| אנכי ארשע למה-זה הבל איגע | 29 |
Jeg skal nu engang være skyldig, hvorfor da slide til ingen Nytte?
| אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי | 30 |
Toed jeg mig i Sne og tvætted i Lud mine Hænder,
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי | 31 |
du dypped mig dog i Pølen, saa Klæderne væmmedes ved mig.
| כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט | 32 |
Thi du er ikke en Mand som jeg, saa jeg kunde svare, saa vi kunde gaa for Retten sammen;
| לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו | 33 |
vi savner en Voldgiftsmand til at lægge sin Haand paa os begge!
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני | 34 |
Fried han mig for sin Stok, og skræmmed hans Rædsler mig ikke,
| אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי | 35 |
da talte jeg uden at frygte ham, thi min Dom om mig selv er en anden!
