איוב 9
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Men Job svarede og sagde:
| אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל | 2 |
Sandelig, jeg ved, at det er saaledes; og hvorledes skulde et Menneske være retfærdigt for Gud?
| אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף | 3 |
Om det har Lyst til at trætte med ham, kan det ikke svare ham til et af tusinde.
| חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם | 4 |
Han er viis af Hjerte og stærk af Kraft; hvo forhærdede sig imod ham og havde Fred?
| המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו | 5 |
han, som flytter Bjergene, inden de mærke til det, han, som omkaster dem i sin Vrede;
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון | 6 |
han, som bevæger Jorden fra dens Sted, og dens Piller bæve;
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם | 7 |
han, som taler til Solen, og den gaar ikke op, og som sætter Segl for Stjernerne;
| נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים | 8 |
han er ene den, som udbreder Himmelen, og som træder paa Havets Bølger;
| עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן | 9 |
han, som gjorde Bjørnen, Orion, og Syvstjernen og Stjernekamrene imod Syden;
| עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר | 10 |
han, som gør store Ting, saa de ikke staa til at ransage, og underlige Ting, saa der ikke er Tal derpaa!
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו | 11 |
Se, han gaar forbi mig, og jeg ser ham ikke, og han farer frem, og jeg mærker ham ikke.
| הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה | 12 |
Se, han griber, hvo kan faa ham til at give igen? hvo vil sige til ham: Hvad gør du?
| אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב | 13 |
Gud kalder ikke sin Vrede tilbage; de, som ville hjælpe den hovmodige, maatte bøje sig under ham.
| אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו | 14 |
Langt mindre skulde jeg kunne svare ham, vælge mine Ord over for ham.
| אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן | 15 |
Thi om jeg end var retfærdig, kunde jeg ikke svare; jeg maatte bede om Naade hos min Dommer.
| אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי | 16 |
Om jeg end kaldte, og han svarede mig, da kunde jeg dog ikke tro, at han vilde bøje Øren til min Røst.
| אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם | 17 |
Thi han vilde sønderknuse mig med en Storm og gøre mig mange Saar uden Aarsag.
| לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים | 18 |
Han vilde ikke tilstede mig at drage min Aande, men mætte mig med Bitterheder.
| אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני | 19 |
Kom det an paa den stærkes Kraft, siger han: „Se her!‟ og kom det an paa Ret: „Hvo stævner mig?‟
| אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני | 20 |
Var jeg end retfærdig, saa skulde dog min Mund dømme mig at have Uret; var jeg end skyldfri, da skulde han dog forvende min Sag.
| תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי | 21 |
Jeg er skyldfri, men jeg kender ikke mig selv; jeg foragter mit Liv.
| אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה | 22 |
Det kommer ud paa eet! Derfor sagde jeg: Han udrydder den uskyldige med den skyldige.
| אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג | 23 |
Dræber Svøben hastelig, da spotter han de uskyldiges Prøvelse.
| ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא | 24 |
Et Land bliver givet i en ugudeligs Haand; han tilhyller dets Dommers Ansigt; gør han det ikke, hvo gør det da?
| וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה | 25 |
Og mine Dage have været lettere end en Løber; de flyede bort, de have ikke set det gode.
| חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל | 26 |
De ere fremfarne som ilende Skibe, som en Ørn, der flyver efter Spise.
| אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה | 27 |
Naar jeg siger: Jeg vil glemme min Klage, jeg vil lade mit Ansigts sorrigfulde Mine fare og vederkvæge mig,
| יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני | 28 |
da maa jeg frygte for alle mine Smerter; jeg ved, at du lader mig ikke være uskyldig.
| אנכי ארשע למה-זה הבל איגע | 29 |
Jeg skal jo være skyldig! hvorfor skulde jeg da forgæves gøre mig Møje?
| אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי | 30 |
Om jeg end toede mig med Snevand og rensede mine Hænder med Sæbe,
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי | 31 |
da vilde du dog dyppe mig ned i Pølen, saa mine Klæder vilde væmmes ved mig.
| כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט | 32 |
Thi han er ikke en Mand som jeg, at jeg kunde svare ham, at vi kunde møde med hinanden for Dommen.
| לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו | 33 |
Der er ingen, som kan skille Trætten ad imellem os, og som kan lægge sin Haand paa os begge.
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני | 34 |
Han borttage sit Ris fra mig, og hans Rædsel forfærde mig ikke!
| אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי | 35 |
Da vilde jeg tale og ikke frygte for ham; thi jeg er ikke af den Slags, det ved jeg med mig selv.
