איוב 8
| ויען בלדד השוחי ויאמר | 1 |
Saa tog Sjuhiten Bildad til Orde og sagde:
| עד-אן תמלל-אלה ורוח כביר אמרי-פיך | 2 |
Hvor længe taler du saa, hvor længe skal Mundens Uvejr rase?
| האל יעות משפט ואם-שדי יעות-צדק | 3 |
Mon Gud vel bøjer Retten, bøjer den Almægtige Retfærd?
| אם-בניך חטאו-לו וישלחם ביד-פשעם | 4 |
Har dine Sønner syndet imod ham, og gav han dem deres Brøde i Vold,
| אם-אתה תשחר אל-אל ואל-שדי תתחנן | 5 |
saa søg du nu hen til Gud og bed hans Almagt om Naade!
| אם-זך וישר אתה כי-עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך | 6 |
Saafremt du er ren og oprigtig, ja, da vil han vaage over dig, genrejse din Retfærds Bolig;
| והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד | 7 |
din fordums Lykke vil synes ringe, saare stor skal din Fremtid blive.
| כי-שאל-נא לדר רישון וכונן לחקר אבותם | 8 |
Thi spørg dog den henfarne Slægt, læg Mærke til Fædrenes Granskning!
| כי-תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי-ארץ | 9 |
Vi er fra i Gaar, og intet ved vi, en Skygge er vore Dage paa Jord.
| הלא-הם יורוך יאמרו לך ומלבם יוצאו מלים | 10 |
Mon ej de kan lære dig, sige dig det og give dig Svar af Hjertet:
| היגאה-גמא בלא בצה ישגה-אחו בלי-מים | 11 |
Vokser der Siv, hvor der ikke er Sump, gror Nilgræs frem, hvor der ikke er Vand?
| עדנו באבו לא יקטף ולפני כל-חציר ייבש | 12 |
Endnu i Grøde, uden at høstes, visner det før alt andet Græs.
| כן--ארחות כל-שכחי אל ותקות חנף תאבד | 13 |
Saa gaar det enhver, der glemmer Gud, en vanhelligs Haab slaar fejl:
| אשר-יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו | 14 |
som Sommerspind er hans Tilflugt, hans Tillid er Spindelvæv;
| ישען על-ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יקום | 15 |
han støtter sig til sit Hus, det falder, han klynger sig til det, ej staar det fast.
| רטב הוא לפני-שמש ועל גנתו ינקתו תצא | 16 |
I Solskinnet vokser han frodigt, hans Ranker breder sig Haven over,
| על-גל שרשיו יסבכו בית אבנים יחזה | 17 |
i Stendynger fletter hans Rødder sig ind, han hager sig fast mellem Sten;
| אם-יבלענו ממקמו וכחש בו לא ראיתיך | 18 |
men rives han bort fra sit Sted, fornægter det ham: »Jeg har ikke set dig!«
| הן-הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו | 19 |
Se, det er Glæden, han har af sin Vej, og af Jorden fremspirer en anden!
| הן-אל לא ימאס-תם ולא-יחזיק ביד-מרעים | 20 |
Se, Gud agter ej den uskyldige ringe, han holder ej fast ved de ondes Haand.
| עד-ימלה שחוק פיך ושפתיך תרועה | 21 |
End skal han fylde din Mund med Latter og dine Læber med Jubel;
| שנאיך ילבשו-בשת ואהל רשעים איננו | 22 |
dine Avindsmænd skal klædes i Skam og gudløses Telt ej findes mer!
