איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
Hat der Mensch nicht Kriegsdienst auf Erden, sind seine Tage nicht wie die eines Söldners?
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
Ein Knecht sehnt sich nach dem Schatten, und ein Söldner verlangt nach seinem Lohn;
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
mir aber wurden Monate voll Enttäuschung beschert und Nächte voller Qual zugezählt.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
Wenn ich mich niederlege, so spreche ich: Wann werde ich aufstehen? Aber der Abend dehnt sich lang, und vom Umherwälzen werde ich gar satt bis zur Morgendämmerung.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
Mein Leib ist bekleidet mit Würmern und einer Kruste von Erde, meine Haut zieht sich zusammen und eitert.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
Meine Tage gleiten schneller dahin als ein Weberschifflein, sie schwinden hoffnungslos dahin.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Bedenke, daß mein Leben ein Hauch ist, daß mein Auge nichts Gutes mehr sehen wird;
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
das Auge, das mich schaut, wird mich nicht mehr sehen; wenn du nach mir siehst, so bin ich nicht mehr!
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
Wie die Wolke vergeht und verschwindet, so kommt, wer zum Totenreiche fährt, nicht mehr herauf; (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
er kehrt nicht mehr in sein Haus zurück, und seine Stätte kennt ihn nicht mehr.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Darum will auch ich meinen Mund nicht halten; ich will reden in der Angst meines Geistes, in der Betrübnis meiner Seele will ich klagen:
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Bin ich denn ein Meer oder ein Ungeheuer, daß du eine Wache wider mich aufstellst?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
Wenn ich denke: Mein Bett wird mich trösten, mein Lager wird meine Klage erleichtern!
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
so erschreckst du mich mit Träumen und ängstigst mich durch Gesichte,
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
so daß meine Seele Erwürgung vorzöge und ich lieber tot wäre, als ein Gerippe zu sein.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
Es ist mir verleidet! Ich will nicht ewig leben; laß ab von mir; meine Tage sind ein Hauch!
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
Was ist der Mensch, daß du ihn so hochhältst und auf ihn achtest?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
Du suchst ihn alle Morgen heim, und alle Augenblicke prüfst du ihn.
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
Warum schaust du nicht von mir weg und lässest mir nicht soviel Ruhe, daß ich meinen Speichel schlucke?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
Habe ich gesündigt, was kann ich dir antun, du Menschenhüter? Warum hast du mich dir zur Zielscheibe gesetzt, daß ich mir selbst zur Bürde bin?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
Warum vergibst du meine Übertretung nicht und erlässest mir nicht meine Schuld? Denn jetzt werde ich mich in den Staub legen, und wenn du mich morgen früh suchst, so bin ich nicht mehr!
