איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
Muß nicht der Mensch immer im Streit sein auf Erden, und sind seine Tage nicht wie eines Tagelöhners?
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
Wie ein Knecht sich sehnt nach dem Schatten und ein Tagelöhner, daß seine Arbeit aus sei,
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
also habe ich wohl ganze Monden vergeblich gearbeitet, und elender Nächte sind mir viel geworden.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
Wenn ich mich legte, sprach ich: Wann werde ich aufstehen? Und der Abend ward mir lang; ich wälzte mich und wurde des satt bis zur Dämmerung.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
Mein Fleisch ist um und um wurmig und knotig; meine Haut ist verschrumpft und zunichte geworden.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
Meine Tage sind leichter dahingeflogen denn die Weberspule und sind vergangen, daß kein Aufhalten dagewesen ist.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Gedenke, daß mein Leben ein Wind ist und meine Augen nicht wieder Gutes sehen werden.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
Und kein lebendiges Auge wird mich mehr schauen; sehen deine Augen nach mir, so bin ich nicht mehr.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
Eine Wolke vergeht und fährt dahin: also, wer in die Hölle hinunterfährt, kommt nicht wieder herauf (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
und kommt nicht wieder in sein Haus, und sein Ort kennt ihn nicht mehr.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Darum will ich auch meinem Munde nicht wehren; ich will reden in der Angst meines Herzens und will klagen in der Betrübnis meiner Seele.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Bin ich denn ein Meer oder ein Meerungeheuer, daß du mich so verwahrst?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
Wenn ich gedachte: Mein Bett soll mich trösten, mein Lager soll mir meinen Jammer erleichtern,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
so erschrecktest du mich mit Träumen und machtest mir Grauen durch Gesichte,
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
daß meine Seele wünschte erstickt zu sein und meine Gebeine den Tod.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
Ich begehre nicht mehr zu leben. Laß ab von mir, denn meine Tage sind eitel.
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
Was ist ein Mensch, daß du ihn groß achtest und bekümmerst dich um ihn?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
Du suchst ihn täglich heim und versuchst ihn alle Stunden.
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
Warum tust du dich nicht von mir und lässest mich nicht, bis ich nur meinen Speichel schlinge?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
Habe ich gesündigt, was tue ich dir damit, o du Menschenhüter? Warum machst du mich zum Ziel deiner Anläufe, daß ich mir selbst eine Last bin?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
Und warum vergibst du mir meine Missetat nicht und nimmst weg meine Sünde? Denn nun werde ich mich in die Erde legen, und wenn du mich morgen suchst, werde ich nicht da sein.
