איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
L'homme ne fait-il pas sur la terre le service d'un soldat, et ses jours ne sont-ils pas comme les jours d'un mercenaire?
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
Comme l'esclave soupire après l'ombre, et comme un journalier attend son salaire,
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
ainsi j'eus pour mon lot des mois de douleur, et des nuits de tourment ont été mon partage.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
Couché, je dis: Quand me lèverai-je? la nuit finira-t-elle? et je m'excède d'agitations jusqu'à l'aube du jour.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
Mon corps se couvre de vers et d'une croûte terreuse, ma peau se roidit, et de nouveau suppure.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
Mes jours fuient plus prompts que la navette, ils se consument, et je suis sans espoir.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Souviens-Toi que ma vie est un souffle! Mes yeux ne reverront plus de bonheur;
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
l'œil de celui qui me voit, ne m'apercevra plus; Tes yeux me chercheront, et je ne serai plus.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
La nuée se dissipe et s'en va: ainsi, qui descend aux Enfers, n'en revient pas, (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
il ne rentre plus dans sa maison, et ses lieux ne le reconnaissent plus.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Aussi ne mettrai-je pas un frein à ma bouche, mais je parlerai dans l'angoisse de mon cœur, et me plaindrai dans l'amertume de mon âme.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Suis-je une mer? suis-je un dragon, que contre moi Tu mettes une barrière?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
Quand je dis: Mon lit me soulagera, ma couche portera une partie de ma peine!
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
alors tu m'effraies par des songes, et par des visions tu m'épouvantes.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
Aussi je préférerais suffoquer, mourir, à conserver ma chair.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
Je dédaigne la vie! je ne vivrai pas toujours!… Suspends tes coups, car mes jours sont un souffle!
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
Qu'est-ce que l'homme, pour que tu l'honores, pour que tu prennes garde à lui,
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
que tu t'occupes de lui chaque matin, et l'éprouves à tous les instants?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
Jusques à quand les yeux ne me quitteront-ils pas, ne me laisseras-tu pas le temps d'avaler ma salive?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
Si j'ai péché, qu'ai-je pu te faire, observateur des hommes? Pourquoi me fais-tu le but de tes coups, tellement que je suis à moi-même un fardeau?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
Et que ne pardonnes-tu ma faute, et ne passes-tu mon péché? car bientôt je dormirai dans la poudre, et tu me chercheras, et je ne serai plus.
