< איוב 7 >
הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
Ah! Certes, l’homme sur terre a une corvée de soldat, ses jours sont comme les jours d’un mercenaire.
כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
Il est tel qu’un esclave qui aspire à un peu d’ombre, un mercenaire qui attend son salaire.
כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
C’Est ainsi que j’ai eu en partage des mois de misère et qu’on m’a compté des nuits de souffrance.
אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
Lorsque je suis couché et que je dis: "Quand me lèverai-je?" la soirée s’allonge, et je suis rassasié d’insomnies jusqu’à l’aube matinale.
לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
Mon corps est revêtu de vermine et de croûtes terreuses, ma peau est crevassée et se dissout.
ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
Mes jours s’enfuient, plus rapides que la navette, et s’évanouissent sans espoir.
זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Souviens-toi ô Dieu, que ma vie est un souffle: mon œil ne verra plus le bonheur.
לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
Le regard qui m’a aperçu ne se posera plus sur moi tu me fixes de ton regard, et c’en est fait de moi.
כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol ) | 9 |
La nuée se dissipe et disparaît; ainsi celui qui descend au Cheol n’en remonte plus. (Sheol )
לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
Il ne retourne plus dans sa maison, et sa demeure ne le reconnaît plus.
גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Aussi ne mettrai-je pas de frein à ma bouche: je veux parler dans la détresse de mon esprit, me plaindre dans l’amertume de mon âme.
הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Suis-je donc la mer ou bien un monstre marin, que tu poses une barrière autour de moi?
כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
Quand je m’imagine que mon lit me consolera, que ma couche enlèvera quelque peu de ma douleur,
וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
tu m’effraies par des songes, tu m’épouvantes par des visions,
ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
de sorte que mon âme souhaite une fin violente, préférant le trépas, à ce corps misérable.
מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
Je suis plein de dégoût: je ne vivrai pas éternellement, donne-moi quelque relâche, car mes jours ne sont qu’un souffle.
מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
Qu’est-ce que le mortel que tu le prises tant et portes ton attention sur lui?
ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
Pourquoi lui demander des comptes chaque matin et l’éprouver à tout instant?
כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
Jusqu’à quand refuseras-tu de te détourner de moi et de me laisser respirer assez de temps pour avaler ma salive?
חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
Si j’ai failli, qu’ai-je fait contre-toi, ô sévère gardien des hommes? Pourquoi me prendre comme ta cible et faire que je sois à charge à moi-même?
ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
Que ne pardonnes-tu ma faute, que n’effaces-tu mon péché? Bien vite je serais couché dans la poussière: tu me chercherais, et je n’y serais plus.