איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
Is there not a warfare to man on earth? And as the days of an hireling his days?
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
As a servant desireth the shadow, And as a hireling expecteth his wage,
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
So I have been caused to inherit months of vanity, And nights of misery they numbered to me.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
If I lay down then I said, 'When do I rise!' And evening hath been measured, And I have been full of tossings till dawn.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
Clothed hath been my flesh [with] worms, And a clod of dust, My skin hath been shrivelled and is loathsome,
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
My days swifter than a weaving machine, And they are consumed without hope.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Remember Thou that my life [is] a breath, Mine eye turneth not back to see good.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
The eye of my beholder beholdeth me not. Thine eyes [are] upon me — and I am not.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
Consumed hath been a cloud, and it goeth, So he who is going down to Sheol cometh not up. (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
He turneth not again to his house, Nor doth his place discern him again.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Also I — I withhold not my mouth — I speak in the distress of my spirit, I talk in the bitterness of my soul.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
A sea -[monster] am I, or a dragon, That thou settest over me a guard?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
When I said, 'My bed doth comfort me,' He taketh away in my talking my couch.
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
And thou hast affrighted me with dreams, And from visions thou terrifiest me,
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
And my soul chooseth strangling, Death rather than my bones.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
I have wasted away — not to the age do I live. Cease from me, for my days [are] vanity.
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
What [is] man that Thou dost magnify him? And that Thou settest unto him Thy heart?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
And inspectest him in the mornings, In the evenings dost try him?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
How long dost Thou not look from me? Thou dost not desist till I swallow my spittle.
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
I have sinned, what do I to Thee, O watcher of man? Why hast Thou set me for a mark to Thee, And I am for a burden to myself — and what?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
Thou dost not take away my transgression, And cause to pass away mine iniquity, Because now, for dust I lie down: And Thou hast sought me — and I am not!
