איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
Is there not a war-service for man on the earth? Are not his days as the days of a hireling?
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
As a servant panteth for the shade, And as a hireling looketh for his wages,
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
So am I made to possess months of affliction, And wearisome nights are appointed for me.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
If I lie down, I say, When shall I arise, and the night be gone? And I am full of restlessness until the dawning of the day.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
My flesh is clothed with worms, and clods of dust; My skin is broken and become loathsome.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
My days are swifter than a weaver's shuttle; They pass away without hope.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
O remember that my life is a breath; That mine eye shall no more see good!
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
The eye of him that hath seen me shall see me no more; Thine eyes shall look for me, but I shall not be.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
As the cloud dissolveth and wasteth away, So he that goeth down to the grave shall arise no more; (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
No more shall he return to his house, And his dwelling-place shall know him no more.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Therefore I will not restrain my mouth; I will speak in the anguish of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Am I a sea, or a sea-monster, That thou settest a watch over me?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
When I say, My bed shall relieve me, My couch shall ease my complaint,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
Then thou scarest me with dreams, And terrifiest me with visions;
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
So that my soul chooseth strangling, Yea, death, rather than these my bones.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
I am wasting away; I shall not live alway: Let me alone, for my days are a vapor!
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
What is man, that thou shouldst make great account him, And fix thy mind upon him?—
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
That thou shouldst visit him every morning, And prove him every moment?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
How long ere thou wilt look away from me, And let me alone, till I have time to breathe?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
If I have sinned, what have I done to thee, O thou watcher of men! Why hast thou set me up as thy mark, So that I have become a burden to myself?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
And why dost thou not pardon my transgression, And take away mine iniquity? For soon shall I sleep in the dust; And, though thou seek me diligently, I shall not be.
