איוב 7

1 הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו

Is there not a limited time of service to a mortal upon the earth? Are not his days also like the days of a hired laborer?

2 כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו

As a servant eagerly longeth for the shadow, and as a hired laborer hopeth for his reward:

3 כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי

So was I compelled to possess months of vanity, and nights of trouble were counted out unto me.

4 אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף

When I He down, I say, When shall I arise, and the night be gone? and I am wearied with tossings about till the dawn of day.

5 לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס

My flesh is covered with worms and clods of dust: my skin is burst open, and become loathsome.

6 ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה

My days hasten away more swiftly than a weaver's shuttle, and they come to an end in the absence of hope.

7 זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב

Oh remember that nothing but a breath is my life; that my eye will not again see happiness;

8 לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני

The eye of him that seeth me now will not behold me again: [thou fixest] thy eyes upon me, and I am no more.

9 כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585)

As the cloud vanisheth and passeth away: so will he that goeth down to the nether world not come up again. (Sheol h7585)

10 לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו

He will return no more to his house, and his place will not recognize him any more.

11 גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי

Therefore will I also not restrain my mouth: I will speak in the anguish of my spirit: I will complain in the bitterness of my soul.

12 הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר

Am I a sea, or a monster, that thou settest a watch over me?

13 כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי

For should I say, My bed shall comfort me, my couch shall help me bear my complaint:

14 וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני

Then wouldst thou frighten me with dreams, and with visions wouldst thou terrify me;

15 ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי

So that my soul would choose strangling, death rather than these limbs of mine.

16 מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי

I loathe it; I cannot live for ever: let me alone; for my days are but nought.

17 מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך

What is the mortal, that thou shouldst make him great? and that thou shouldst direct thy heart toward him?

18 ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו

And that thou shouldst visit him every morning, probe him every moment?

19 כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי

How long wilt thou not turn thy regard from me, nor let; me loose till I swallow down my spittle?

20 חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא

If I have sinned, what [injury] can I cause unto thee, O thou Guardian of men? why hast thou set me as an object for thee to strike at, so that I am become a burden to myself?

21 ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני

And why wilt thou not forgive my transgression, and let my iniquity pass away? for soon must I lie down in the dust; and thou wilt seek for me, but I shall be no more.