איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
Is there not an appointed time to man vpon earth? and are not his dayes as the dayes of an hyreling?
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
As a seruant longeth for the shadowe, and as an hyreling looketh for the ende of his worke,
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
So haue I had as an inheritance the moneths of vanitie, and painefull nights haue bene appointed vnto me.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
If I layed me downe, I sayde, When shall I arise? and measuring the euening I am euen full with tossing to and from vnto the dawning of the day.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
My flesh is clothed with wormes and filthinesse of the dust: my skinne is rent, and become horrible.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
My dayes are swifter then a weauers shittle, and they are spent without hope.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Remember that my life is but a wind, and that mine eye shall not returne to see pleasure.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
The eye that hath seene me, shall see me no more: thine eyes are vpon me, and I shall be no longer.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
As the cloude vanisheth and goeth away, so he that goeth downe to the graue, shall come vp no more. (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
He shall returne no more to his house, neither shall his place knowe him any more.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Therefore I will not spare my mouth, but will speake in the trouble of my spirite, and muse in the bitternesse of my minde.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Am I a sea or a whalefish, that thou keepest me in warde?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
When I say, My couch shall relieue me, and my bed shall bring comfort in my meditation,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
Then fearest thou me with dreames, and astonishest me with visions.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
Therefore my soule chuseth rather to be strangled and to die, then to be in my bones.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
I abhorre it, I shall not liue alway: spare me then, for my dayes are but vanitie.
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
What is man, that thou doest magnifie him, and that thou settest thine heart vpon him?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
And doest visite him euery morning, and tryest him euery moment?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
Howe long will it be yer thou depart from me? thou wilt not let me alone whiles I may swallowe my spettle.
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
I haue sinned, what shall I do vnto thee? O thou preseruer of me, why hast thou set me as a marke against thee, so that I am a burden vnto my selfe?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
And why doest thou not pardon my trespasse? and take away mine iniquitie? for nowe shall I sleepe in the dust, and if thou seekest me in the morning, I shall not be found.
