איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
“Isn't life for human beings like serving a sentence of hard labor? Don't their days pass like those of a hired laborer?
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
Like some slave longing for a bit of shade, like a hired hand anxiously waiting for pay day,
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
I've been given months of emptiness and nights of misery.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
When I go to bed I ask, ‘When shall I get up?’ But the night goes on and on, and I toss and turn until dawn.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
My body is covered with maggots and caked in dirt; my skin is cracked, with oozing sores.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
My days pass quicker than a weaver's shuttle and they come to an end without hope.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Remember that my life is just a breath; I will not see happiness again.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
Those watching me won't see me anymore; your eyes will be looking for me, but I will be gone.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
When a cloud disappears, it's gone, just as anyone who goes down to Sheol does not come back up. (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
They will never return home, and the people they knew will forget them.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
So, no, I won't hold my tongue—I will speak in the agony of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Am I the sea or a sea monster that you have to guard me?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
If I tell myself, ‘I'll feel better if I lie down in my bed,’ or ‘it will help me to lie down on my couch,’
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
then you scare me so much with dreams and terrify me with visions
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
that I would rather be strangled—I would rather die than become just a bag of bones.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
I hate my life! I know I won't live long. Leave me alone because my life is just a breath.
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
Why are human beings so important to you; why are you so concerned about them
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
that you inspect them every morning and test them every moment? Won't you ever stop staring at me?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
Won't you ever leave me alone long enough to catch my breath?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
What have I done wrong? What have I done to you, Watcher of Humanity? Why have you made me your target, so that I'm a burden even to myself?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
If so why don't you pardon my sins, and take away my guilt? Right now I'm going to lie down in the dust, and though you will look for me, I will be gone.”
