איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
The life of man upon earth is a warfare, and his days are like the days of a hireling.
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
As a servant longeth for the shade, as the hireling looketh for the end of his work;
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
So I also have had empty months, and have numbered to myself wearisome nights.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
If I lie down to sleep, I shall say: When shall arise? and again I shall look for the evening, and shall be filled with sorrows even till darkness.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
My flesh is clothed with rottenness and the filth of dust, my skin is withered and drawn together.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
My days have passed more swiftly than the web is cut by the weaver, and are consumed without any hope.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Remember that my life is but wind, and my eyes shall not return to see good things.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
Nor shall the sight of man behold me: thy eyes are upon me, and I shall be no more.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
As a cloud is consumed, and passeth away: so he that shall go down to hell shall not come up. (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
Nor shall he return my more into his house, neither shall his place know him any more.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Wherefore I will not spare my month, I will speak in the affliction of my spirit: I will talk with the bitterness of my soul.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Am I a sea, or a whale, that thou hast enclosed me in a prison?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
If I say: My bed shall comfort me, and I shall be relieved speaking with myself on my couch:
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
Thou wilt frighten me with dreams and terrify me with visions.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
So that my soul rather chooseth hanging, and my bones death.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
I have done with hope, I shall now live no longer: spare me, for my days are nothing.
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
What is a man that thou shouldst magnify him? or why dost thou set thy heart upon him?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
Thou visitest him early in the morning, and thou provest him suddenly.
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
How long wilt thou not spare me, nor suffer me to swallow down my spittle?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
I have sinned: what shall I do to thee, O keeper of men? why hast thou set me opposite to thee, and I am become burdensome to myself?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
Why dost thou not remove my sin, and why dost thou not take away my iniquity? Behold now I shall sleep in the dust: and if thou seek me in the morning, I shall not be.
