איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
Is not the life of man upon earth a state of trial? and his existence as that of a hireling by the day?
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
Or as a servant that fears his master, and one who has grasped a shadow? or as a hireling waiting for his pay?
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
So have I also endured months of vanity, and nights of pain have been appointed me.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
Whenever I lie down, I say, When [will it be] day? and whenever I rise up, again [I say] when [will it be] evening? and I am full of pains from evening to morning.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
And my body is covered with loathsome worms; and I waste away, scraping off clods of dust from my eruption.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
And my life is lighter than a word, and has perished in vain hope.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Remember then that my life is breath, and mine eye shalt not yet again see good.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
The eye of him that sees me shall not see me [again]: thine eyes are upon me, and I am no more.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
[I am] as a cloud that is cleared away from the sky: for if a man go down to the grave, he shall not come up again: (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
and he shall surely not return to his own house, neither shall his place know him any more.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Then neither will I refrain my mouth: I will speak being in distress; being in anguish I will disclose the bitterness of my soul.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Am I a sea, or a serpent, that thou hast set a watch over me?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
I said that my bed should comfort me, and I would privately counsel with myself on my couch.
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
Thou scarest me with dreams, and dost terrify me with visions.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
Thou wilt separate life from my spirit; and yet [keep] my bones from death.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
For I shall not live for ever, that I should patiently endure: depart from me, for my life [is] vain.
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
For what is man, that thou hast magnified him? or that thou givest heed to him?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
Wilt thou visit him till the morning, and judge him till [the time of] rest?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
How long dost thou not let me alone, nor let me go, until I shall swallow down my spittle?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
If I have sinned, what shall I be able to do, O thou that understandest the mind of men? why hast thou made me as thine accuser, and [why] am I a burden to thee?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
Why hast thou not forgotten my iniquity, and purged my sin? but now I shall depart to the earth; and in the morning I am no more.
