< איוב 7 >
הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
“Is not a man forced to labor on earth? Are not his days like the days of a hired hand?
כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
As a servant who earnestly desires the shadow, as a hireling who looks for his wages,
כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
so I am made to possess months of misery, wearisome nights are appointed to me.
אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
When I lie down, I say, ‘When will I arise, and the night be gone?’ I toss and turn until the dawning of the day.
לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
My flesh is clothed with worms and clods of dust. My skin closes up, and breaks out afresh.
ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
My days are swifter than a weaver’s shuttle, and are spent without hope.
זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Oh remember that my life is a breath. My eye will no more see good.
לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
The eye of him who sees me will see me no more. Your eyes will be on me, but I will not be.
כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol ) | 9 |
As the cloud is consumed and vanishes away, so he who goes down to Sheol (Sheol ) will come up no more.
לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
He will return no more to his house, neither will his place know him any more.
גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
“Therefore I will not keep silent. I will speak in the anguish of my spirit. I will complain in the bitterness of my soul.
הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Am I a sea, or a sea monster, that you put a guard over me?
כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
When I say, ‘My bed will comfort me. My couch will ease my complaint,’
וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
then you scare me with dreams and terrify me through visions,
ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
so that my soul chooses strangling, death rather than my bones.
מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
I loathe my life. I do not want to live forever. Leave me alone, for my days are but a breath.
מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
What is man, that you should magnify him, that you should set your mind on him,
ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
that you should visit him every morning, and test him every moment?
כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
How long will you not look away from me, nor leave me alone until I swallow down my spittle?
חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
If I have sinned, what do I do to you, you watcher of men? Why have you set me as a mark for you, so that I am a burden to myself?
ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
Why do you not pardon my disobedience, and take away my iniquity? For now will I lie down in the dust. You will seek me diligently, but I will not be.”