איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
Har Mennesket paa Jord ej Krigerkaar? Som en Daglejers er hans Dage.
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
Som Trællen, der higer efter Skygge som Daglejeren, der venter paa Løn,
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
saa fik jeg Skuffelses Maaneder i Arv kvalfulde Nætter til Del.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
Naar jeg lægger mig, siger jeg: »Hvornaar er det Dag, at jeg kan staa op?« og naar jeg staar op: »Hvornaar er det Kvæld?« Jeg mættes af Uro, til Dagen gryr.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
Mit Legeme er klædt med Orme og Skorpe, min Hud skrumper ind og væsker.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
Raskere end Skyttelen flyver mine Dage, de svinder bort uden Haab.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Kom i Hu, at mit Liv er et Pust, ej mer faar mit Øje Lykke at skue!
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
Vennens Øje skal ikke se mig, dit Øje søger mig — jeg er ikke mere.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
Som Skyen svinder og trækker bort, bliver den, der synker i Døden, borte, (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
han vender ej atter hjem til sit Hus, hans Sted faar ham aldrig at se igen.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Saa vil jeg da ej lægge Baand paa min Mund, men tale i Aandens Kvide, sukke i bitter Sjælenød.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Er jeg et Hav, eller er jeg en Drage, siden du sætter Vagt ved mig?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
Naar jeg tænker, mit Leje skal lindre mig, Sengen lette mit Suk,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
da ængster du mig med Drømme, skræmmer mig op ved Syner,
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
saa min Sjæl vil hellere kvæles, hellere dø end lide.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
Nu nok! Jeg lever ej evigt, slip mig, mit Liv er et Pust!
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
Hvad er et Menneske, at du regner ham og lægger Mærke til ham,
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
hjemsøger ham hver Morgen, ransager ham hvert Øjeblik?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
Naar vender du dog dit Øje fra mig, slipper mig, til jeg har sunket mit Spyt?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
Har jeg syndet, hvad skader det dig, du, som er Menneskets Vogter? Hvi gjorde du mig til Skive, hvorfor blev jeg dig til Byrde?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
Hvorfor tilgiver du ikke min Synd og lader min Brøde uænset? Snart ligger jeg jo under Mulde, du søger mig — og jeg er ikke mere!
