איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
Er et Menneske ikke i Strid paa Jorden, og hans Dage som en Daglønners Dage?
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
Som en Arbejder, der higer efter Skyggen, og som en Daglønner, der venter paa sin Løn,
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
saaledes har jeg faaet mig Forfængeligheds Maaneder til Arv; og man har talt mig kummerfulde Nætter til.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
Naar jeg lagde mig, da sagde jeg: Naar skal jeg staa op, og naar er Aftenen forbi? og jeg blev mæt af Uro inden Tusmørket.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
Mit Kød er klædt med Orme og Jordskorpe; min Hud er sprukken og vædsker.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
Mine Dage ere lettere end en Væverskytte; og de svinde hen uden Haab.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Kom i Hu, at mit Liv er et Aandepust: Mit Øje kommer ikke mere til at se godt.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
Dens Øje, som ser mig, skal ikke mere skue mig; dine Øjne skulle se efter mig, men jeg skal ikke findes.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
En Sky forgaar og farer bort, ligesaa skal den, der farer ned til Dødsriget, ikke komme op igen. (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
Han skal ikke komme mere igen til sit Hus, og hans Sted skal ikke kende ham mere.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Derfor vil jeg ikke heller lægge Baand paa min Mund, jeg vil tale i min Aands Angest, jeg vil klage i min Sjæls Bitterhed.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Er jeg et Hav eller et Havuhyre, at du vil sætte Vagt over mig?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
Naar jeg sagde: Min Seng skal trøste mig, mit Leje skal lette min Klage,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
da forskrækker du mig med Drømme, og ved Syner forfærder du mig,
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
saa min Sjæl foretrækker at være kvalt, ja Døden fremfor disse mine Knokler.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
Jeg er ked deraf; jeg vil ikke leve evindelig; lad af fra mig, thi mine Dage ere Forfængelighed!
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
Hvad er et Menneske, at du vil agte ham stort, og at du vil lægge dig ham paa Hjerte?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
og at du vil besøge ham hver Morgen og prøve ham hvert Øjeblik?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
Hvorfor vil du ikke se bort fra mig? vil ikke lade mig Ro saa længe, at jeg kan synke mit Spyt?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
Havde jeg syndet, hvad kunde jeg gøre dig, du Menneskenes Vogter? hvorfor har du sat mig til Anstød for dig, at jeg er mig selv til en Byrde?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
Og hvorfor vil du ikke borttage min Overtrædelse og lade min Misgerning være tilgivet? thi snart skal jeg ligge under Mulde, og naar du søger mig, da er jeg ikke mere.
