איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
人在世上岂无争战吗？ 他的日子不像雇工人的日子吗？
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
像奴仆切慕黑影， 像雇工人盼望工价；
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
我也照样经过困苦的日月， 夜间的疲乏为我而定。
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
我躺卧的时候便说： 我何时起来，黑夜就过去呢？ 我尽是反来复去，直到天亮。
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
我的肉体以虫子和尘土为衣； 我的皮肤才收了口又重新破裂。
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
我的日子比梭更快， 都消耗在无指望之中。
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
求你想念，我的生命不过是一口气； 我的眼睛必不再见福乐。
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
观看我的人，他的眼必不再见我； 你的眼目要看我，我却不在了。
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
他不再回自己的家； 故土也不再认识他。
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
我不禁止我口； 我灵愁苦，要发出言语； 我心苦恼，要吐露哀情。
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
我对 神说：我岂是洋海， 岂是大鱼，你竟防守我呢？
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
若说：我的床必安慰我， 我的榻必解释我的苦情，
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
你就用梦惊骇我， 用异象恐吓我，
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
甚至我宁肯噎死，宁肯死亡， 胜似留我这一身的骨头。
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
我厌弃性命，不愿永活。 你任凭我吧，因我的日子都是虚空。
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
人算什么，你竟看他为大， 将他放在心上？
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
每早鉴察他， 时刻试验他？
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
你到何时才转眼不看我， 才任凭我咽下唾沫呢？
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
鉴察人的主啊，我若有罪，于你何妨？ 为何以我当你的箭靶子， 使我厌弃自己的性命？
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
为何不赦免我的过犯， 除掉我的罪孽？ 我现今要躺卧在尘土中； 你要殷勤地寻找我，我却不在了。
