איוב 6
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Da tok Job til orde og sa:
| לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד | 2 |
Gid min gremmelse blev veid, og min ulykke samtidig lagt på vekten!
| כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו | 3 |
For nu er den tyngre enn havets sand; derfor var mine ord tankeløse.
| כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני | 4 |
For den Allmektiges piler sitter i mig, og min ånd drikker deres gift; Guds redsler stiller sig op imot mig.
| הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו | 5 |
Skriker vel et villesel midt i det grønne gress? Eller brøler en okse foran sitt fôr?
| היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות | 6 |
Hvem vil ete det som det ingen smak er i, uten salt? Eller er det smak i eggehvite?
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי | 7 |
Det byr mig imot å røre ved det; det er for mig som utskjemt mat.
| מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה | 8 |
Gid min bønn måtte bli hørt, og Gud vilde opfylle mitt håp!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני | 9 |
Og måtte det behage Gud å knuse mig, å slippe løs sin hånd og avskjære min livstråd!
| ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש | 10 |
Da hadde jeg ennu en trøst, og jeg skulde springe av glede midt i den skånselløse smerte; for jeg har ikke fornektet den Helliges ord.
| מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי | 11 |
Hvad kraft har jeg, så jeg kunde holde ut, og hvad blir enden med mig, så jeg kunde være tålmodig?
| אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש | 12 |
Er da min kraft som stenens kraft? Eller er mitt kjøtt av kobber?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני | 13 |
Er jeg da ikke aldeles hjelpeløs? Er ikke all utsikt til frelse fratatt mig?
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב | 14 |
Den ulykkelige burde møte kjærlighet hos sin venn, selv om han opgir frykten for den Allmektige.
| אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו | 15 |
Men mine brødre har sviktet som en bekk, som strømmer hvis vann skyller over,
| הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג | 16 |
som er grumset av is, og som det skjuler sig sne i;
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם | 17 |
men på den tid de treffes av solens glød, tørkes de ut; når det blir hett, svinner de bort.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו | 18 |
Karavaner som er på veien til dem, bøier av; de drar op i ørkenen og omkommer.
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו | 19 |
Temas karavaner speidet efter dem, Sjebas reisefølger satte sitt håp til dem;
| בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו | 20 |
de blev til skamme, fordi de stolte på dem; de kom dit og blev skuffet.
| כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו | 21 |
Således er I nu blitt til intet; I ser ulykken og blir redde.
| הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי | 22 |
Har jeg vel bedt eder at I skulde gi mig noget eller bruke noget av eders gods til beste for mig,
| ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני | 23 |
at I skulde frelse mig av fiendens hånd og løskjøpe mig fra voldsmenn?
| הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי | 24 |
Lær mig, så skal jeg tie, og vis mig hvori jeg har faret vill!
| מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם | 25 |
Hvor kraftige er ikke rettsindige ord! Men hvad gagn er det i en refselse fra eder?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש | 26 |
Tenker I på å refse ord? Ord av en fortvilet mann hører jo vinden til.
| אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם | 27 |
Endog om en farløs kunde I kaste lodd og kjøpslå om eders venn.
| ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב | 28 |
Men gjør nu så vel å se på mig! Skulde jeg vel ville lyve eder midt op i ansiktet?
| שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה | 29 |
Vend om, la det ikke skje urett! Vend om, jeg har ennu rett i dette.
| היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות | 30 |
Er det urett på min tunge, eller skulde min gane ikke merke hvad som er ondt?
