איוב 6
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Da antwortete Hiob und sprach:
| לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד | 2 |
O daß mein Unmut und mein Unglück gegeneinander abgewogen und zugleich auf eine Waage gelegt würden!
| כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו | 3 |
Denn nun ist es schwerer als Meeressand; darum sind meine Reden so verwirrt.
| כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני | 4 |
Denn die Pfeile des Allmächtigen stecken in mir, mein Geist saugt ihr Gift; die Schrecken Gottes bestürmen mich.
| הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו | 5 |
Schreit auch ein Wildesel beim Gras, brüllt auch ein Ochse, wenn er Futter hat?
| היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות | 6 |
Kann man auch Fades essen ohne Salz, findet man am Eiweiß irgendwelchen Geschmack?
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי | 7 |
Was meine Seele zu berühren verschmähte, das ist jetzt mein täglich Brot!
| מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה | 8 |
O daß doch käme, was ich wünsche, und Gott meine Hoffnung erfüllte:
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני | 9 |
daß es doch Gott gefiele, mich zu zermalmen, seine Hand auszustrecken und mich abzuschneiden!
| ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש | 10 |
So bliebe mir noch der Trost (worüber ich frohlocken würde im schonungslosen Schmerz), daß ich von den Worten des Heiligen nicht abgefallen bin!
| מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי | 11 |
Wie groß ist denn meine Kraft, daß ich noch ausharren, und wann kommt mein Ende, daß meine Seele sich gedulden soll?
| אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש | 12 |
Ist mir denn der Steine Kraft gegeben, ist dies mein Fleisch etwa von Erz?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני | 13 |
Bin ich denn nicht hilflos und des Heils beraubt?
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב | 14 |
Dem Verzagten soll sein Freund Mitleid erzeigen, selbst wenn er von der Furcht des Allmächtigen lassen sollte.
| אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו | 15 |
Meine Brüder trügen wie ein Wildbach, wie das Bett der Wildbäche, die überlaufen,
| הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג | 16 |
welche trübe werden vom Eis, wenn der Schnee sich darin birgt,
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם | 17 |
die aber versiegen zur Zeit der Sommerglut und von ihrem Ort verschwinden, wenn es heiß wird.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו | 18 |
Es biegen ab von ihrem Wege die Karawanen, ziehen in die Wüste und verirren sich;
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו | 19 |
es schauen sie die Karawanen Themas, die Reisegesellschaften Sebas hoffen auf sie.
| בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו | 20 |
Aber sie werden in ihrer Hoffnung zuschanden; wenn sie dorthin kommen, sind sie enttäuscht.
| כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו | 21 |
So seid auch ihr mir jetzt geworden; ihr schauet Schreckliches und fürchtet euch davor!
| הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי | 22 |
Habe ich gesagt: «Gebet mir etwas!» oder «Bringt mir etwas von eurem Vermögen her;
| ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני | 23 |
rettet mich aus der Hand des Feindes und erlöset mich von des Tyrannen Hand?»
| הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי | 24 |
Belehret mich, so will ich schweigen,
| מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם | 25 |
weiset mir nach, wo ich gefehlt! O wie eindringlich sind die Reden der Wahrheit! Aber was bringen eure Zurechtweisungen zu-recht?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש | 26 |
Gedenket ihr Worte zu bekritteln und haltet die Reden eines Verzweifelten für Wind?
| אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם | 27 |
Ja, ihr werfet das Los über eine Waise und verhandelt euren Freund!
| ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב | 28 |
Und nun seid doch so gefällig und schaut mich an, ob ich euch ins Angesicht lügen werde!
| שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה | 29 |
Kehret um, tut nicht Unrecht! Ja, kehret um! noch bin ich im Recht!
| היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות | 30 |
Ist denn Unrecht auf meiner Zunge, oder unterscheidet mein Gaumen nicht, was verderblich ist?
