איוב 6
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Hiob antwortete und sprach:
| לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד | 2 |
Wenn man doch meinen Unmut wöge und mein Leiden zugleich in die Waage legte!
| כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו | 3 |
Denn nun ist es schwerer als Sand am Meer; darum gehen meine Worte irre.
| כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני | 4 |
Denn die Pfeile des Allmächtigen stecken in mir: derselben Gift muß mein Geist trinken, und die Schrecknisse Gottes sind auf mich gerichtet.
| הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו | 5 |
Das Wild schreit nicht, wenn es Gras hat; der Ochse blökt nicht, wenn er sein Futter hat.
| היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות | 6 |
Kann man auch essen, was ungesalzen ist? Oder wer mag kosten das Weiße um den Dotter?
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי | 7 |
Was meine Seele widerte anzurühren, das ist meine Speise, mir zum Ekel.
| מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה | 8 |
O, daß meine Bitte geschähe und Gott gäbe mir, was ich hoffe!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני | 9 |
Daß Gott anfinge und zerschlüge mich und ließe seine Hand gehen und zerscheiterte mich!
| ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש | 10 |
So hätte ich nun Trost, und wollte bitten in meiner Krankheit, daß er nur nicht schonte, habe ich doch nicht verleugnet die Reden des Heiligen.
| מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי | 11 |
Was ist meine Kraft, daß ich möge beharren? und welches ist mein Ende, daß meine Seele geduldig sein sollte?
| אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש | 12 |
Ist doch meine Kraft nicht steinern und mein Fleisch nicht ehern.
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני | 13 |
Habe ich doch nirgend Hilfe, und mein Vermögen ist dahin.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב | 14 |
Wer Barmherzigkeit seinem Nächsten verweigert, der verläßt des Allmächtigen Furcht.
| אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו | 15 |
Meine Brüder trügen wie ein Bach, wie Wasserströme, die vergehen,
| הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג | 16 |
die trübe sind vom Eis, in die der Schnee sich birgt:
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם | 17 |
zur Zeit, wenn sie die Hitze drückt, versiegen sie; wenn es heiß wird, vergehen sie von ihrer Stätte.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו | 18 |
Die Reisezüge gehen ab vom Wege, sie treten aufs Ungebahnte und kommen um;
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו | 19 |
die Reisezüge von Thema blicken ihnen nach, die Karawanen von Saba hofften auf sie:
| בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו | 20 |
aber sie wurden zu Schanden über ihrer Hoffnung und mußten sich schämen, als sie dahin kamen.
| כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו | 21 |
So seid ihr jetzt ein Nichts geworden, und weil ihr Jammer sehet, fürchtet ihr euch.
| הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי | 22 |
Habe ich auch gesagt: Bringet her von eurem Vermögen und schenkt mir
| ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני | 23 |
und errettet mich aus der Hand des Feindes und erlöst mich von der Hand der Gewalttätigen?
| הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי | 24 |
Lehret mich, so will ich schweigen; und was ich nicht weiß, darin unterweist mich.
| מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם | 25 |
Warum tadelt ihr rechte Rede? Wer ist unter euch, der sie strafen könnte?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש | 26 |
Gedenket ihr, Worte zu strafen? Aber eines Verzweifelten Rede ist für den Wind.
| אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם | 27 |
Ihr fielet wohl über einen armen Waisen her und grübet eurem Nachbarn Gruben.
| ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב | 28 |
Doch weil ihr habt angehoben, sehet auf mich, ob ich vor euch mit Lügen bestehen werde.
| שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה | 29 |
Antwortet, was recht ist; meine Antwort wird noch recht bleiben.
| היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות | 30 |
Ist denn auf meiner Zunge Unrecht, oder sollte mein Gaumen Böses nicht merken?
