איוב 6
| ויען איוב ויאמר | 1 |
But Job answered and said,
| לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד | 2 |
Oh that one would indeed weigh the wrath that is upon me, and take up my griefs in a balance together!
| כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו | 3 |
And verily they would be heavier than the sand by the seashore: but, as it seems, my words are vain.
| כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני | 4 |
For the arrows of the Lord are in my body, whose violence drinks up my blood: whenever I am going to speak, they pierce me.
| הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו | 5 |
What then? will the wild ass bray for nothing, if he is not seeking food? or again, will the ox low at the manger, when he has a fodder?
| היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות | 6 |
Shall bread be eaten without salt? or again, is there taste in empty words?
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי | 7 |
For my wrath can’t cease; for I perceive my food as the smell of a lion [to be] loathsome.
| מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה | 8 |
For oh that he would grant [my desire], and my petition might come, and the Lord would grant my hope!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני | 9 |
Let the Lord begin and wound me, but let him not utterly destroy me.
| ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש | 10 |
Let the grave be my city, upon the walls of which I have leaped: I will not shrink from it; for I have not denied the holy words of my God.
| מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי | 11 |
For what is my strength, that I continue? what is my time, that my soul endures?
| אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש | 12 |
Is my strength the strength of stones? or is my flesh of brass?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני | 13 |
Or have I not trusted in him? but help is [far] from me.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב | 14 |
Mercy has rejected me; and the visitation of the Lord has disregarded me.
| אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו | 15 |
My nearest relations have not regarded me; they have passed me by like a failing brook, or like a wave.
| הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג | 16 |
They who used to reverence me, now have come against me like snow or congealed ice.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם | 17 |
When it has melted at the approach of heat, it is not known what it was.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו | 18 |
Thus I also have been deserted of all; and I am ruined, and become an outcast.
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו | 19 |
Behold the ways of the Thaemanites, you that mark the paths of the Sabaeans.
| בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו | 20 |
They too that trust in cities and riches shall come to shame.
| כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו | 21 |
But you also have come to me without pity; so that beholding my wound you are afraid.
| הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי | 22 |
What? have I made any demand of you? or do I ask for strength from you,
| ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני | 23 |
to deliver me from enemies, or to rescue me from the hand of the mighty ones?
| הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי | 24 |
Teach you me, and I will be silent: if in anything I have erred, tell me.
| מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם | 25 |
But as it seems, the words of a true man are vain, because I do not ask strength of you.
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש | 26 |
Neither will your reproof cause me to cease my words, for neither will I endure the sound of your speech.
| אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם | 27 |
Even because you attack the fatherless, and insult your friend.
| ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב | 28 |
But now, having looked upon your countenances, I will not lie.
| שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה | 29 |
Sit down now, and let there not be unrighteousness; and unite again with the just.
| היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות | 30 |
For there is no injustice in my tongue; and does not my throat meditate understanding?
