< איוב 6 >
לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד | 2 |
“If only my grief could be weighed and placed with my calamity on the scales.
כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו | 3 |
For then it would outweigh the sand of the seas— no wonder my words have been rash.
כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני | 4 |
For the arrows of the Almighty have pierced me; my spirit drinks in their poison; the terrors of God are arrayed against me.
הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו | 5 |
Does a wild donkey bray over fresh grass, or an ox low over its fodder?
היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות | 6 |
Is tasteless food eaten without salt, or is there flavor in the white of an egg?
מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי | 7 |
My soul refuses to touch them; they are loathsome food to me.
מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה | 8 |
If only my request were granted and God would fulfill my hope:
ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני | 9 |
that God would be willing to crush me, to unleash His hand and cut me off!
ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש | 10 |
It still brings me comfort, and joy through unrelenting pain, that I have not denied the words of the Holy One.
מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי | 11 |
What strength do I have, that I should still hope? What is my future, that I should be patient?
אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש | 12 |
Is my strength like that of stone, or my flesh made of bronze?
האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני | 13 |
Is there any help within me now that success is driven from me?
למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב | 14 |
A despairing man should have the kindness of his friend, even if he forsakes the fear of the Almighty.
אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו | 15 |
But my brothers are as faithless as wadis, as seasonal streams that overflow,
הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג | 16 |
darkened because of the ice and the inflow of melting snow,
בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם | 17 |
but ceasing in the dry season and vanishing from their channels in the heat.
ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו | 18 |
Caravans turn aside from their routes; they go into the wasteland and perish.
הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו | 19 |
The caravans of Tema look for water; the travelers of Sheba hope to find it.
בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו | 20 |
They are confounded because they had hoped; their arrival brings disappointment.
כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו | 21 |
For now you are of no help; you see terror, and you are afraid.
הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי | 22 |
Have I ever said, ‘Give me something; offer me a bribe from your wealth;
ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני | 23 |
deliver me from the hand of the enemy; redeem me from the grasp of the ruthless’?
הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי | 24 |
Teach me, and I will be silent. Help me understand how I have erred.
מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם | 25 |
How painful are honest words! But what does your argument prove?
הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש | 26 |
Do you intend to correct my words, and treat as wind my cry of despair?
אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם | 27 |
You would even cast lots for an orphan and barter away your friend.
ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב | 28 |
But now, please look at me. Would I lie to your face?
שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה | 29 |
Reconsider; do not be unjust. Reconsider, for my righteousness is at stake.
היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות | 30 |
Is there iniquity on my tongue? Can my mouth not discern malice?