< איוב 6 >

ויען איוב ויאמר 1
Then Job answered and said,
לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד 2
Oh that my vexation were but weighed, And all my calamity laid in the balances!
כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו 3
For now it would be heavier than the sand of the seas: Therefore have my words been rash.
כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני 4
For the arrows of the Almighty are within me, The poison whereof my spirit drinketh up: The terrors of God do set themselves in array against me.
הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו 5
Doth the wild ass bray when he hath grass? Or loweth the ox over his fodder?
היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות 6
Can that which hath no savor be eaten without salt? Or is there any taste in the white of an egg?
מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי 7
My soul refuseth to touch [them]; They are as loathsome food to me.
מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה 8
Oh that I might have my request; And that God would grant [me] the thing that I long for!
ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני 9
Even that it would please God to crush me; That he would let loose his hand, and cut me off!
ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש 10
And be it still my consolation, Yea, let me exult in pain that spareth not, That I have not denied the words of the Holy One.
מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי 11
What is my strength, that I should wait? And what is mine end, that I should be patient?
אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש 12
Is my strength the strength of stones? Or is my flesh of brass?
האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני 13
Is it not that I have no help in me, And that wisdom is driven quite from me?
למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב 14
To him that is ready to faint kindness [should be showed] from his friend; Even to him that forsaketh the fear of the Almighty.
אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו 15
My brethren have dealt deceitfully as a brook, As the channel of brooks that pass away;
הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג 16
Which are black by reason of the ice, [And] wherein the snow hideth itself:
בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם 17
What time they wax warm, they vanish; When it is hot, they are consumed out of their place.
ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו 18
The caravans [that travel] by the way of them turn aside; They go up into the waste, and perish.
הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו 19
The caravans of Tema looked, The companies of Sheba waited for them.
בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו 20
They were put to shame because they had hoped; They came thither, and were confounded.
כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו 21
For now ye are nothing; Ye see a terror, and are afraid.
הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי 22
Did I say, Give unto me? Or, Offer a present for me of your substance?
ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני 23
Or, Deliver me from the adversary’s hand? Or, Redeem me from the hand of the oppressors?
הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי 24
Teach me, and I will hold my peace; And cause me to understand wherein I have erred.
מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם 25
How forcible are words of uprightness! But your reproof, what doth it reprove?
הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש 26
Do ye think to reprove words, Seeing that the speeches of one that is desperate are as wind?
אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם 27
Yea, ye would cast [lots] upon the fatherless, And make merchandise of your friend.
ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב 28
Now therefore be pleased to look upon me; For surely I shall not lie to your face.
שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה 29
Return, I pray you, let there be no injustice; Yea, return again, my cause is righteous.
היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות 30
Is there injustice on my tongue? Cannot my taste discern mischievous things?

< איוב 6 >