איוב 6
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Saa tog Job til Orde og svarede:
| לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד | 2 |
Gid man vejed min Harme og vejed min Ulykke mod den!
| כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו | 3 |
Thi tungere er den end Havets Sand, derfor talte jeg over mig!
| כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני | 4 |
Thi i mig sidder den Almægtiges Pile, min Aand inddrikker deres Gift; Rædsler fra Gud forvirrer mig.
| הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו | 5 |
Skriger et Vildæsel midt i Græsset, brøler en Okse ved sit Foder?
| היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות | 6 |
Spiser man ferskt uden Salt, smager mon Æggehvide godt?
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי | 7 |
Min Sjæl vil ej røre derved, de Ting er som Lugt af en Løve.
| מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה | 8 |
Ak, blev mit Ønske dog opfyldt, Gud give mig det, som jeg haaber;
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני | 9 |
vilde Gud dog knuse mig, række Haanden ud og skære mig fra,
| ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש | 10 |
saa vilde det være min Trøst — jeg hopped af Glæde trods skaanselsløs Kval at jeg ikke har nægtet den Helliges Ord.
| מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי | 11 |
Hvad er min Kraft, at jeg skal holde ud, min Udgang, at jeg skal være taalmodig?
| אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש | 12 |
Er da min Kraft som Stenens, er da mit Legeme Kobber?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני | 13 |
Ak, for mig er der ingen Hjælp, hver Udvej lukker sig for mig.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב | 14 |
Den, der nægter sin Næste Godhed, han bryder med den Almægtiges Frygt.
| אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו | 15 |
Mine Brødre sveg mig som en Bæk, som Strømme, hvis Vand svandt bort,
| הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג | 16 |
de, der var grumset af os, og som Sneen gemte sig i,
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם | 17 |
men som svandt ved Solens Glød, tørredes sporløst ud i Hede;
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו | 18 |
Karavaner bøjer af fra Vejen, drager op i Ørkenen og gaar til Grunde;
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו | 19 |
Temas Karavaner spejder, Sabas Rejsetog haaber paa dem,
| בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו | 20 |
men de beskæmmes i deres Tillid, de kommer derhen og skuffes!
| כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו | 21 |
Ja, slige Strømme er I mig nu, Rædselen saa I og grebes af Skræk!
| הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי | 22 |
Har jeg mon sagt: »Giv mig Gaver, løs mig med eders Velstand,
| ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני | 23 |
red mig af Fjendens Haand, køb mig fri fra Voldsmænds Haand!«
| הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי | 24 |
Lær mig, saa vil jeg tie, vis mig, hvor jeg har fejlet!
| מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם | 25 |
Redelig Tale, se, den gør Indtryk; men eders Revselse, hvad er den værd?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש | 26 |
Er det jer Hensigt at revse Ord? Den fortvivledes Ord er dog Mundsvejr!
| אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם | 27 |
Selv om en faderløs kasted I Lod og købslog om eders Ven.
| ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב | 28 |
Men vilde I nu dog se paa mig! Mon jeg lyver jer op i Ansigtet?
| שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה | 29 |
Vend jer hid, lad der ikke ske Uret, vend jer, thi end har jeg Ret!
| היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות | 30 |
Er der Uret paa min Tunge, eller skelner min Gane ej, hvad der er ondt?
