איוב 5
| קרא-נא היש עונך ואל-מי מקדשים תפנה | 1 |
Pray, call, is there any to answer thee? And unto which of the holy ones dost thou turn?
| כי-לאויל יהרג-כעש ופתה תמית קנאה | 2 |
For provocation slayeth the perverse, And envy putteth to death the simple,
| אני-ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם | 3 |
I — I have seen the perverse taking root, And I mark his habitation straightway,
| ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל | 4 |
Far are his sons from safety, And they are bruised in the gate, And there is no deliverer.
| אשר קצירו רעב יאכל--ואל-מצנים יקחהו ושאף צמים חילם | 5 |
Whose harvest the hungry doth eat, And even from the thorns taketh it, And the designing swallowed their wealth.
| כי לא-יצא מעפר און ומאדמה לא-יצמח עמל | 6 |
For sorrow cometh not forth from the dust, Nor from the ground springeth up misery.
| כי-אדם לעמל יולד ובני-רשף יגביהו עוף | 7 |
For man to misery is born, And the sparks go high to fly.
| אולם--אני אדרש אל-אל ואל-אלהים אשים דברתי | 8 |
Yet I — I inquire for God, And for God I give my word,
| עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד-אין מספר | 9 |
Doing great things, and there is no searching. Wonderful, till there is no numbering.
| הנתן מטר על-פני-ארץ ושלח מים על-פני חוצות | 10 |
Who is giving rain on the face of the land, And is sending waters on the out-places.
| לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע | 11 |
To set the low on a high place, And the mourners have been high [in] safety.
| מפר מחשבות ערומים ולא-תעשנה ידיהם תשיה | 12 |
Making void thoughts of the subtile, And their hands do not execute wisdom.
| לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה | 13 |
Capturing the wise in their subtilty, And the counsel of wrestling ones was hastened,
| יומם יפגשו-חשך וכלילה ימששו בצהרים | 14 |
By day they meet darkness, And as night — they grope at noon.
| וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון | 15 |
And He saveth the wasted from their mouth, And from a strong hand the needy,
| ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה | 16 |
And there is hope to the poor, And perverseness hath shut her mouth.
| הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל-תמאס | 17 |
Lo, the happiness of mortal man, God doth reprove him: And the chastisement of the Mighty despise not,
| כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו תרפינה | 18 |
For He doth pain, and He bindeth up, He smiteth, and His hands heal.
| בשש צרות יצילך ובשבע לא-יגע בך רע | 19 |
In six distresses He delivereth thee, And in seven evil striketh not on thee.
| ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב | 20 |
In famine He hath redeemed thee from death, And in battle from the hands of the sword.
| בשוט לשון תחבא ולא-תירא משד כי יבוא | 21 |
When the tongue scourgeth thou art hid, And thou art not afraid of destruction, When it cometh.
| לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל-תירא | 22 |
At destruction and at hunger thou mockest, And of the beast of the earth, Thou art not afraid.
| כי עם-אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה-לך | 23 |
(For with sons of the field [is] thy covenant, And the beast of the field Hath been at peace with thee.)
| וידעת כי-שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא | 24 |
And thou hast known that thy tent [is] peace, And inspected thy habitation, and errest not,
| וידעת כי-רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ | 25 |
And hast known that numerous [is] Thy seed, And thine offspring as the herb of the earth;
| תבוא בכלח אלי-קבר כעלות גדיש בעתו | 26 |
Thou comest in full age unto the grave, As the going up of a stalk in its season.
| הנה-זאת חקרנוה כן-היא שמענה ואתה דע-לך | 27 |
Lo, this — we searched it out — it [is] right, hearken; And thou, know for thyself!
