< איוב 5 >
קרא-נא היש עונך ואל-מי מקדשים תפנה | 1 |
Call, I pray thee—is there one to answer thee? Or, to which of the holy ones, wilt thou turn?
כי-לאויל יהרג-כעש ופתה תמית קנאה | 2 |
For, to the foolish man, death is caused by vexation, and, the simple one, is slain by jealousy.
אני-ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם | 3 |
I, have seen the foolish taking root, and then hath his home decayed, in a moment:
ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל | 4 |
His children are far removed from safety, and they are crushed in the gate, and there is none to deliver:
אשר קצירו רעב יאכל--ואל-מצנים יקחהו ושאף צמים חילם | 5 |
Whose harvest, the hungry, eateth up, and, even out of thorn hedges, he taketh it, and the snare gapeth for their substance.
כי לא-יצא מעפר און ומאדמה לא-יצמח עמל | 6 |
For sorrow, cometh not forth out of the dust, —nor, out of the ground, sprouteth trouble.
כי-אדם לעמל יולד ובני-רשף יגביהו עוף | 7 |
Though, man, to trouble, were born, as, sparks, on high, do soar,
אולם--אני אדרש אל-אל ואל-אלהים אשים דברתי | 8 |
Yet indeed, I, would seek unto El, and, unto Elohim, would I set forth any cause: —
עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד-אין מספר | 9 |
Who doeth great things, beyond all search, —Wondrous things, till they cannot be recounted;
הנתן מטר על-פני-ארץ ושלח מים על-פני חוצות | 10 |
Who giveth rain, upon the face of the earth, and sendeth forth waters, over the face of the open fields;
לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע | 11 |
Setting the lowly on high, and, mourners, are uplifted to safety;
מפר מחשבות ערומים ולא-תעשנה ידיהם תשיה | 12 |
Who doth frustrate the schemes of the crafty, that their hands cannot achieve abiding success;
לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה | 13 |
Who captureth the wise in their own craftiness, yea the headlong counsel of the crooked:
יומם יפגשו-חשך וכלילה ימששו בצהרים | 14 |
By day, they encounter darkness, and, as though it were night, they grope at high noon.
וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון | 15 |
But he saveth from the sword, out of their mouth, and, out of the hand of the strong, the needy.
ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה | 16 |
Thus to the poor hath come hope, and, perversity, hath shut her mouth.
הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל-תמאס | 17 |
Lo! how happy is the man whom God correcteth! Therefore, the chastening of the Almighty, do not thou refuse;
כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו תרפינה | 18 |
For, he, woundeth that he may bind up, He smiteth through, that, his own hands, may heal.
בשש צרות יצילך ובשבע לא-יגע בך רע | 19 |
In six troubles, he will rescue thee, and, in seven, there shall smite thee no misfortune:
ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב | 20 |
In famine, he will ransom thee from death, and in battle from the power of the sword;
בשוט לשון תחבא ולא-תירא משד כי יבוא | 21 |
During the scourge of the tongue, shalt thou be hid, neither shalt thou be afraid of destruction when it cometh;
לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל-תירא | 22 |
At destruction and at hunger, shalt thou laugh, and, of the wild beast of the earth, be not thou afraid;
כי עם-אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה-לך | 23 |
For, with the stones of the field, shall be thy covenant, and, the wild beast of the field, hath been made thy friend;
וידעת כי-שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא | 24 |
And thou shalt know that, at peace, is thy tent, and shalt visit thy fold, and miss nothing;
וידעת כי-רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ | 25 |
And thou shalt know, that numerous is thy seed, and, thine offspring, like the young shoots of the field.
תבוא בכלח אלי-קבר כעלות גדיש בעתו | 26 |
Thou shalt come, yet robust, to the grave, as a stack of sheaves mounteth up in its season.
הנה-זאת חקרנוה כן-היא שמענה ואתה דע-לך | 27 |
Lo! as for this, we have searched it out—so, it is, Hear it, and know, thou, for thyself.