< איוב 41 >
תמשך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשנו | 1 |
Dost thou draw leviathan with an angle? And with a rope thou lettest down — his tongue?
התשים אגמן באפו ובחוח תקב לחיו | 2 |
Dost thou put a reed in his nose? And with a thorn pierce his jaw?
הירבה אליך תחנונים אם-ידבר אליך רכות | 3 |
Doth he multiply unto thee supplications? Doth he speak unto thee tender things?
היכרת ברית עמך תקחנו לעבד עולם | 4 |
Doth he make a covenant with thee? Dost thou take him for a servant age-during?
התשחק-בו כצפור ותקשרנו לנערותיך | 5 |
Dost thou play with him as a bird? And dost thou bind him for thy damsels?
יכרו עליו חברים יחצוהו בין כנענים | 6 |
(Feast upon him do companions, They divide him among the merchants!)
התמלא בשכות עורו ובצלצל דגים ראשו | 7 |
Dost thou fill with barbed irons his skin? And with fish-spears his head?
שים-עליו כפך זכר מלחמה אל-תוסף | 8 |
Place on him thy hand, Remember the battle — do not add!
הן-תחלתו נכזבה הגם אל-מראיו יטל | 9 |
Lo, the hope of him is found a liar, Also at his appearance is not one cast down?
לא-אכזר כי יעורנו ומי הוא לפני יתיצב | 10 |
None so fierce that he doth awake him, And who [is] he before Me stationeth himself?
מי הקדימני ואשלם תחת כל-השמים לי-הוא | 11 |
Who hath brought before Me and I repay? Under the whole heavens it [is] mine.
לא- (לו-) אחריש בדיו ודבר-גבורות וחין ערכו | 12 |
I do not keep silent concerning his parts, And the matter of might, And the grace of his arrangement.
מי-גלה פני לבושו בכפל רסנו מי יבוא | 13 |
Who hath uncovered the face of his clothing? Within his double bridle who doth enter?
דלתי פניו מי פתח סביבות שניו אימה | 14 |
The doors of his face who hath opened? Round about his teeth [are] terrible.
גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר | 15 |
A pride — strong ones of shields, Shut up — a close seal.
אחד באחד יגשו ורוח לא-יבא ביניהם | 16 |
One unto another they draw nigh, And air doth not enter between them.
איש-באחיהו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו | 17 |
One unto another they adhere, They stick together and are not separated.
עטישתיו תהל אור ועיניו כעפעפי-שחר | 18 |
His sneezings cause light to shine, And his eyes [are] as the eyelids of the dawn.
מפיו לפידים יהלכו כידודי אש יתמלטו | 19 |
Out of his mouth do flames go, sparks of fire escape.
מנחיריו יצא עשן-- כדוד נפוח ואגמן | 20 |
Out of his nostrils goeth forth smoke, As a blown pot and reeds.
נפשו גחלים תלהט ולהב מפיו יצא | 21 |
His breath setteth coals on fire, And a flame from his mouth goeth forth.
בצוארו ילין עז ולפניו תדוץ דאבה | 22 |
In his neck lodge doth strength, And before him doth grief exult.
מפלי בשרו דבקו יצוק עליו בל-ימוט | 23 |
The flakes of his flesh have adhered — Firm upon him — it is not moved.
לבו יצוק כמו-אבן ויצוק כפלח תחתית | 24 |
His heart [is] firm as a stone, Yea, firm as the lower piece.
משתו יגורו אלים משברים יתחטאו | 25 |
From his rising are the mighty afraid, From breakings they keep themselves free.
משיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה | 26 |
The sword of his overtaker standeth not, Spear — dart — and lance.
יחשב לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה | 27 |
He reckoneth iron as straw, brass as rotten wood.
לא-יבריחנו בן-קשת לקש נהפכו-לו אבני-קלע | 28 |
The son of the bow doth not cause him to flee, Turned by him into stubble are stones of the sling.
כקש נחשבו תותח וישחק לרעש כידון | 29 |
As stubble have darts been reckoned, And he laugheth at the shaking of a javelin.
תחתיו חדודי חרש ירפד חרוץ עלי-טיט | 30 |
Under him [are] sharp points of clay, He spreadeth gold on the mire.
ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה | 31 |
He causeth to boil as a pot the deep, The sea he maketh as a pot of ointment.
אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה | 32 |
After him he causeth a path to shine, One thinketh the deep to be hoary.
אין-על-עפר משלו העשו לבלי-חת | 33 |
There is not on the earth his like, That is made without terror.
את-כל-גבה יראה הוא מלך על-כל-בני-שחץ | 34 |
Every high thing he doth see, He [is] king over all sons of pride.