איוב 4

1 ויען אליפז התימני ויאמר

And Eliphaz the Temanite answered and said,

2 הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל

If a word were essayed to thee, wouldest thou be grieved? But who can refrain from speaking?

3 הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק

Behold, thou hast instructed many, and thou hast strengthened the weak hands;

4 כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ

Thy words have upholden him that was stumbling, and thou hast braced up the bending knees:

5 כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל

But now it is come upon thee, and thou grievest; it toucheth thee, and thou art troubled.

6 הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך

Hath not thy piety been thy confidence, and the perfection of thy ways thy hope?

7 זכר-נא--מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו

Remember, I pray thee, who that was innocent has perished? and where were the upright cut off?

8 כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו

Even as I have seen, they that plough iniquity and sow mischief, reap the same.

9 מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו

By the breath of God they perish, and by the blast of his nostrils are they consumed.

10 שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו

The roar of the lion, and the voice of the fierce lion, and the teeth of the young lions, are broken;

11 ליש אבד מבלי-טרף ובני לביא יתפרדו

The old lion perisheth for lack of prey, and the whelps of the lioness are scattered.

12 ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו

Now to me a word was secretly brought, and mine ear received a whisper thereof.

13 בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על-אנשים

In thoughts from visions of the night, when deep sleep falleth on men: —

14 פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד

Fear came on me, and trembling, and made all my bones to shake;

15 ורוח על-פני יחלף תסמר שערת בשרי

And a spirit passed before my face — the hair of my flesh stood up —

16 יעמד ולא אכיר מראהו-- תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע

It stood still; I could not discern the appearance thereof: a form was before mine eyes; I heard a slight murmur and a voice:

17 האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר-גבר

Shall [mortal] man be more just than God? Shall a man be purer than his Maker?

18 הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה

Lo, he trusteth not his servants, and his angels he chargeth with folly:

19 אף שכני בתי-חמר--אשר-בעפר יסודם ידכאום לפני-עש

How much more them that dwell in houses of clay, whose foundation is in the dust, who are crushed as the moth!

20 מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו

From morning to evening are they smitten: without any heeding it, they perish for ever.

21 הלא-נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה

Is not their tent-cord torn away in them? they die, and without wisdom.