< איוב 39 >

הידעת--עת לדת יעלי-סלע חלל אילות תשמר 1
Kennst du die Zeit, da die Steinböcke gebären, oder hast du beobachtet, wann die Hindinnen werfen?
תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה 2
Zählst du die Monde, die sie erfüllen sollen, und weißt du die Zeit ihres Gebärens?
תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה 3
Sie legen sich nieder, werfen ihre Jungen und sind ihrer Wehen los.
יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא-שבו למו 4
Ihre Jungen erstarken, wachsen im Freien auf, verlassen sie und kommen nicht mehr zurück.
מי-שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח 5
Wer hat den Wildesel frei laufen lassen, und wer hat die Bande des Wildlings aufgelöst,
אשר-שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה 6
dem ich die Steppe zur Wohnung angewiesen habe, das salzige Land zum Aufenthalt?
ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע 7
Er lacht der lärmenden Stadt, und das Geschrei des Treibers hört er nicht;
יתור הרים מרעהו ואחר כל-ירוק ידרוש 8
er ersieht die Berge zu seiner Weide und läuft allen grünen Kräutern nach.
היאבה רים עבדך אם-ילין על-אבוסך 9
Wird der Büffel willig sein, dir zu dienen? Bleibt er an deiner Krippe über Nacht?
התקשר-רים בתלם עבתו אם-ישדד עמקים אחריך 10
Kannst du den Büffel mit einem Stricke binden, daß er dir Furchen mache oder hinter dir her den Talgrund egge?
התבטח-בו כי-רב כחו ותעזב אליו יגיעך 11
Vertraust du ihm wegen seiner großen Kraft und überlässest du ihm deine Arbeit?
התאמין בו כי-ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף 12
Rechnest du auf ihn, daß er dir deine Ernte einbringe oder deine Tenne fülle?
כנף-רננים נעלסה אם-אברה חסידה ונצה 13
Die Straußin schwingt fröhlich ihre Flügel; sind es aber fromme Schwingen und Federn?
כי-תעזב לארץ בציה ועל-עפר תחמם 14
Nein, sie überläßt ihre Eier der Erde und läßt sie im Sande ausbrüten.
ותשכח כי-רגל תזורה וחית השדה תדושה 15
Sie vergißt, daß ein Fuß sie zertreten und ein wildes Tier sie verderben kann.
הקשיח בניה ללא-לה לריק יגיעה בלי-פחד 16
Sie ist hart gegen ihre Jungen, als gehörten sie ihr nicht; es macht ihr keinen Kummer, wenn sie sich umsonst abgemüht hat;
כי-השה אלוה חכמה ולא-חלק לה בבינה 17
denn Gott hat ihr die Weisheit versagt und ihr keinen Verstand zugeteilt.
כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו 18
Zur Zeit, da sie ihre Flügel in die Höhe schlägt, verlacht sie Roß und Reiter.
התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה 19
Hast du dem Roß Stärke verliehen und seinen Hals mit der flatternden Mähne umhüllt?
התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה 20
Lehrst du es springen wie eine Heuschrecke, daß sein stolzes Schnauben furchtbar klingt?
יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת-נשק 21
Es scharrt den Boden, freut sich seiner Stärke und läuft den Waffen entgegen;
ישחק לפחד ולא יחת ולא-ישוב מפני-חרב 22
es lacht der Furcht, ist unverzagt und weicht vor dem Schwerte nicht zurück;
עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון 23
über ihm klirrt der Köcher, blitzen Speer und Wurfspieß.
ברעש ורגז יגמא-ארץ ולא-יאמין כי-קול שופר 24
Es scharrt den Boden mit Ungestüm und bleibt nicht stehen, wenn die Posaune ertönt;
בדי שפר יאמר האח-- ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה 25
sobald die Posaune erklingt, spricht es: Hui! Von ferne wittert es die Schlacht, die Donnerstimme der Führer und das Feldgeschrei.
המבינתך יאבר-נץ יפרש כנפו לתימן 26
Macht es dein Verstand, daß der Habicht fliegt und seine Flügel gen Süden ausbreitet?
אם-על-פיך יגביה נשר וכי ירים קנו 27
Schwingt sich auf dein Geheiß der Adler empor und legt sein Nest in der Höhe an?
סלע ישכן ויתלנן-- על שן-סלע ומצודה 28
Er wohnt in Felsspalten und horstet auf Klippen und Bergesspitzen.
משם חפר-אכל למרחוק עיניו יביטו 29
Von dort aus erspäht er sich Beute, seine Augen schweifen weit umher;
ואפרחו יעלעו-דם ובאשר חללים שם הוא 30
seine Jungen schlürfen Blut, und wo ein Aas ist, da ist er.

< איוב 39 >