איוב 39
| הידעת--עת לדת יעלי-סלע חלל אילות תשמר | 1 |
Sais-tu le temps où les chamois mettent bas? As-tu observé quand les biches faonnent?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה | 2 |
As-tu compté les mois de leur portée, et sais-tu le temps où elles mettent bas?
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה | 3 |
Elles se courbent, elles font sortir leurs petits, et se délivrent de leurs douleurs;
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא-שבו למו | 4 |
Leurs petits se fortifient, ils croissent en plein air, ils s'en vont et ne reviennent plus vers elles.
| מי-שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח | 5 |
Qui a lâché l'onagre en liberté, et qui a délié les liens de cet animal farouche,
| אשר-שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה | 6 |
A qui j'ai donné la steppe pour demeure, et la terre salée pour habitation?
| ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע | 7 |
Il se rit du bruit de la ville; il n'entend pas les clameurs de l'ânier.
| יתור הרים מרעהו ואחר כל-ירוק ידרוש | 8 |
Il parcourt les montagnes qui sont ses pâturages, il cherche partout de la verdure.
| היאבה רים עבדך אם-ילין על-אבוסך | 9 |
Le buffle veut-il te servir? Passe-t-il la nuit auprès de ta crèche?
| התקשר-רים בתלם עבתו אם-ישדד עמקים אחריך | 10 |
Attaches-tu le buffle par la corde au sillon? Herse-t-il tes champs en te suivant?
| התבטח-בו כי-רב כחו ותעזב אליו יגיעך | 11 |
Te fies-tu à lui parce que sa force est grande, et lui abandonnes-tu ton travail?
| התאמין בו כי-ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף | 12 |
Comptes-tu sur lui pour rentrer ton grain, et pour l'amasser sur ton aire?
| כנף-רננים נעלסה אם-אברה חסידה ונצה | 13 |
L'aile de l'autruche s'agite joyeusement; est-ce l'aile et la plume de la cigogne?
| כי-תעזב לארץ בציה ועל-עפר תחמם | 14 |
Non, car elle abandonne ses œufs à terre, elle les fait couver sur la poussière;
| ותשכח כי-רגל תזורה וחית השדה תדושה | 15 |
Elle oublie qu'un pied peut les fouler, une bête des champs les écraser.
| הקשיח בניה ללא-לה לריק יגיעה בלי-פחד | 16 |
Elle est dure envers ses petits, comme s'ils n'étaient pas siens. Son travail est vain, elle ne s'en inquiète pas.
| כי-השה אלוה חכמה ולא-חלק לה בבינה | 17 |
Car Dieu l'a privée de sagesse, et ne lui a point départi d'intelligence.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו | 18 |
Quand elle se lève, et bat des ailes, elle se moque du cheval et de son cavalier.
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה | 19 |
As-tu donné au cheval sa vigueur? As-tu revêtu son cou de la crinière frémissante?
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה | 20 |
Le fais-tu bondir comme la sauterelle? Son fier hennissement donne la terreur.
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת-נשק | 21 |
De son pied il creuse la terre; il se réjouit en sa force; il va à la rencontre de l'homme armé;
| ישחק לפחד ולא יחת ולא-ישוב מפני-חרב | 22 |
Il se rit de la crainte, il n'a peur de rien; il ne recule point devant l'épée.
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון | 23 |
Sur lui retentit le carquois, la lance étincelante et le javelot.
| ברעש ורגז יגמא-ארץ ולא-יאמין כי-קול שופר | 24 |
Bondissant et frémissant, il dévore l'espace; il ne peut se contenir dès que la trompette sonne;
| בדי שפר יאמר האח-- ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה | 25 |
Dès qu'il entend la trompette, il hennit; il sent de loin la bataille, la voix tonnante des chefs et les clameurs des guerriers.
| המבינתך יאבר-נץ יפרש כנפו לתימן | 26 |
Est-ce par ta sagesse que l'épervier prend son vol, et déploie ses ailes vers le Midi?
| אם-על-פיך יגביה נשר וכי ירים קנו | 27 |
Est-ce sur ton ordre que l'aigle s'élève, et qu'il place son aire sur les hauteurs?
| סלע ישכן ויתלנן-- על שן-סלע ומצודה | 28 |
Il habite sur les rochers, il se tient sur la dent des rochers, sur les lieux inaccessibles.
| משם חפר-אכל למרחוק עיניו יביטו | 29 |
De là, il découvre sa proie; ses yeux la voient de loin.
| ואפרחו יעלעו-דם ובאשר חללים שם הוא | 30 |
Ses petits sucent le sang, et partout où il y a des corps morts, il s'y trouve.
