איוב 39
| הידעת--עת לדת יעלי-סלע חלל אילות תשמר | 1 |
Sais-tu quand les chèvres sauvages font leurs petits? Observes-tu les biches quand elles mettent bas?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה | 2 |
Comptes-tu les mois pendant lesquels elles portent, Et connais-tu l’époque où elles enfantent?
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה | 3 |
Elles se courbent, laissent échapper leur progéniture, Et sont délivrées de leurs douleurs.
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא-שבו למו | 4 |
Leurs petits prennent de la vigueur et grandissent en plein air, Ils s’éloignent et ne reviennent plus auprès d’elles.
| מי-שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח | 5 |
Qui met en liberté l’âne sauvage, Et l’affranchit de tout lien?
| אשר-שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה | 6 |
J’ai fait du désert son habitation, De la terre salée sa demeure.
| ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע | 7 |
Il se rit du tumulte des villes, Il n’entend pas les cris d’un maître.
| יתור הרים מרעהו ואחר כל-ירוק ידרוש | 8 |
Il parcourt les montagnes pour trouver sa pâture, Il est à la recherche de tout ce qui est vert.
| היאבה רים עבדך אם-ילין על-אבוסך | 9 |
Le buffle veut-il être à ton service? Passe-t-il la nuit vers ta crèche?
| התקשר-רים בתלם עבתו אם-ישדד עמקים אחריך | 10 |
L’attaches-tu par une corde pour qu’il trace un sillon? Va-t-il après toi briser les mottes des vallées?
| התבטח-בו כי-רב כחו ותעזב אליו יגיעך | 11 |
Te reposes-tu sur lui, parce que sa force est grande? Lui abandonnes-tu le soin de tes travaux?
| התאמין בו כי-ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף | 12 |
Te fies-tu à lui pour la rentrée de ta récolte? Est-ce lui qui doit l’amasser dans ton aire?
| כנף-רננים נעלסה אם-אברה חסידה ונצה | 13 |
L’aile de l’autruche se déploie joyeuse; On dirait l’aile, le plumage de la cigogne.
| כי-תעזב לארץ בציה ועל-עפר תחמם | 14 |
Mais l’autruche abandonne ses œufs à la terre, Et les fait chauffer sur la poussière;
| ותשכח כי-רגל תזורה וחית השדה תדושה | 15 |
Elle oublie que le pied peut les écraser, Qu’une bête des champs peut les fouler.
| הקשיח בניה ללא-לה לריק יגיעה בלי-פחד | 16 |
Elle est dure envers ses petits comme s’ils n’étaient point à elle; Elle ne s’inquiète pas de l’inutilité de son enfantement.
| כי-השה אלוה חכמה ולא-חלק לה בבינה | 17 |
Car Dieu lui a refusé la sagesse, Il ne lui a pas donné l’intelligence en partage.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו | 18 |
Quand elle se lève et prend sa course, Elle se rit du cheval et de son cavalier.
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה | 19 |
Est-ce toi qui donnes la vigueur au cheval, Et qui revêts son cou d’une crinière flottante?
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה | 20 |
Le fais-tu bondir comme la sauterelle? Son fier hennissement répand la terreur.
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת-נשק | 21 |
Il creuse le sol et se réjouit de sa force, Il s’élance au-devant des armes;
| ישחק לפחד ולא יחת ולא-ישוב מפני-חרב | 22 |
Il se rit de la crainte, il n’a pas peur, Il ne recule pas en face de l’épée.
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון | 23 |
Sur lui retentit le carquois, Brillent la lance et le javelot.
| ברעש ורגז יגמא-ארץ ולא-יאמין כי-קול שופר | 24 |
Bouillonnant d’ardeur, il dévore la terre, Il ne peut se contenir au bruit de la trompette.
| בדי שפר יאמר האח-- ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה | 25 |
Quand la trompette sonne, il dit: En avant! Et de loin il flaire la bataille, La voix tonnante des chefs et les cris de guerre.
| המבינתך יאבר-נץ יפרש כנפו לתימן | 26 |
Est-ce par ton intelligence que l’épervier prend son vol, Et qu’il étend ses ailes vers le midi?
| אם-על-פיך יגביה נשר וכי ירים קנו | 27 |
Est-ce par ton ordre que l’aigle s’élève, Et qu’il place son nid sur les hauteurs?
| סלע ישכן ויתלנן-- על שן-סלע ומצודה | 28 |
C’est dans les rochers qu’il habite, qu’il a sa demeure, Sur la cime des rochers, sur le sommet des monts.
| משם חפר-אכל למרחוק עיניו יביטו | 29 |
De là il épie sa proie, Il plonge au loin les regards.
| ואפרחו יעלעו-דם ובאשר חללים שם הוא | 30 |
Ses petits boivent le sang; Et là où sont des cadavres, l’aigle se trouve.
