< איוב 39 >
הידעת--עת לדת יעלי-סלע חלל אילות תשמר | 1 |
Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? dost thou mark the calving of the hinds?
תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה | 2 |
Dost thou number the months that they fulfil? and knowest thou the time when they bring forth?
תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה | 3 |
They bow themselves, they give birth to their young ones, they cast out their pains;
יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא-שבו למו | 4 |
Their young ones become strong, they grow up in the open field, they go forth, and return not unto them.
מי-שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח | 5 |
Who hath sent out the wild ass free? and who hath loosed the bands of the onager,
אשר-שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה | 6 |
Whose house I made the wilderness, and the salt plain his dwellings?
ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע | 7 |
He laugheth at the tumult of the city, and heareth not the shouts of the driver;
יתור הרים מרעהו ואחר כל-ירוק ידרוש | 8 |
The range of the mountains is his pasture, and he searcheth after every green thing.
היאבה רים עבדך אם-ילין על-אבוסך | 9 |
Will the buffalo be willing to serve thee, or will he lodge by thy crib?
התקשר-רים בתלם עבתו אם-ישדד עמקים אחריך | 10 |
Canst thou bind the buffalo with his cord in the furrow? or will he harrow the valleys after thee?
התבטח-בו כי-רב כחו ותעזב אליו יגיעך | 11 |
Wilt thou put confidence in him, because his strength is great? and wilt thou leave thy labour to him?
התאמין בו כי-ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף | 12 |
Wilt thou trust him to bring home thy seed, and gather it into thy threshing-floor?
כנף-רננים נעלסה אם-אברה חסידה ונצה | 13 |
The wing of the ostrich beats joyously — But is it the stork's pinion and plumage?
כי-תעזב לארץ בציה ועל-עפר תחמם | 14 |
For she leaveth her eggs to the earth, and warmeth them in the dust,
ותשכח כי-רגל תזורה וחית השדה תדושה | 15 |
And forgetteth that the foot may crush them, or that the beast of the field may trample them.
הקשיח בניה ללא-לה לריק יגיעה בלי-פחד | 16 |
She is hardened against her young ones, as though they were not hers; her labour is in vain, without her concern.
כי-השה אלוה חכמה ולא-חלק לה בבינה | 17 |
For God hath deprived her of wisdom, and hath not furnished her with understanding.
כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו | 18 |
What time she lasheth herself on high, she scorneth the horse and his rider.
התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה | 19 |
Hast thou given strength to the horse? hast thou clothed his neck with the quivering mane?
התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה | 20 |
Dost thou make him to leap as a locust? His majestic snorting is terrible.
יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת-נשק | 21 |
He paweth in the valley, and rejoiceth in [his] strength; he goeth forth to meet the armed host.
ישחק לפחד ולא יחת ולא-ישוב מפני-חרב | 22 |
He laugheth at fear, and is not affrighted; neither turneth he back from before the sword.
עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון | 23 |
The quiver rattleth upon him, the glittering spear and the javelin.
ברעש ורגז יגמא-ארץ ולא-יאמין כי-קול שופר | 24 |
He swalloweth the ground with fierceness and rage, and cannot contain himself at the sound of the trumpet:
בדי שפר יאמר האח-- ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה | 25 |
At the noise of the trumpets he saith, Aha! and he smelleth the battle afar off, the thunder of the captains, and the shouting.
המבינתך יאבר-נץ יפרש כנפו לתימן | 26 |
Doth the hawk fly by thine intelligence, [and] stretch his wings toward the south?
אם-על-פיך יגביה נשר וכי ירים קנו | 27 |
Doth the eagle mount up at thy command, and make his nest on high?
סלע ישכן ויתלנן-- על שן-סלע ומצודה | 28 |
He inhabiteth the rock and maketh his dwelling on the point of the cliff, and the fastness:
משם חפר-אכל למרחוק עיניו יביטו | 29 |
From thence he spieth out the prey, his eyes look into the distance;
ואפרחו יעלעו-דם ובאשר חללים שם הוא | 30 |
And his young ones suck up blood; and where the slain are, there is he.